ללמוד וללמד ולהפיץ תורת משה אלשיך הקדוש

על פרשת השבוע

כי תצא

פירוש האלשיך ז"ל – ספר תורת משה על דברים – פרק כא פסוק י-יא

כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו. וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה:

לבא אל ענין הפרשה נשים שכל והבין במקרא.

א. אומרו כי תצא לשון יחיד. וגם שלא אמר כי תלחם או כי תעשה מלחמה.

ב. אומרו ונתנו לשון יחיד אחר אומרו אויביך לשון רבים.

ג. אומרו ושבית שביו ולא אמר ושבית אותם. וידוע מרבותינו ז"ל (ספרי) שחוזר אל הכנעני הנמצא במלחמת הרשות, אך הלא כמו זר נחשב שאומרו וראית בשביה לא יחזור אל השבי הנזכר.

ד. אומרו וראית כו' כי מהראוי יקצר ויאמר וחשקת אשת יפת תואר, ואם לא יבחר בקצור אשר כזה לפחות מלת בשביה מיותרת.

ה. מה ענין צוותו יתברך יעשה את הדברים האלה, יביאה אל תוך ביתו ולגלח ראשה ועשות צפרניה והסירה את שמלת שביה, כי גם בפשט גם הוא לא דבר ריק הוא.

ו. אומרו וישבה בביתך אחר אומרו והבאתה אל תוך ביתך.

ז. אומרו ובכתה כו', כי הלא הדברים הקודמים יש לאל ידו לעשות, אך בכייתה את אביה ואת אמה אולי לא תאבה האשה לבכות ומה יוכל לעשות.

ח. אומרו תבא אליה כו', יראה דבר אחד שנוי ומשולש, כי תבא אליה היינו ובעלת והיינו והיתה לך לאשה.

ט. אומרו והיה כו', כי מלת והיה בלתי צודקת בעצם והיה לו לומר ואם לא תחפוץ בה כו', ולמה נמנעה ממנו מכירתה.

י. אומרו כי תהיין לאיש כו', כי הנה שני ההי"ן האלה יתירות והראוי יאמר אחת אהובה ואחת שנואה, ובמלת תהיין החסירו הה"א הראויה בסוף התיבה.

יא. אומרו לשניאה שהיה לו לומר לשנואה בוי"ו. יב. למה למדנו דין בכורה בבן השנואה ולא סתם בבכור אשר יולד לו מהאשה אשר הוכיח ה' אליו:

אמנם נבא אל הענין בהציע, כי הנה שנים הנה סוגי קרב ומלחמה, אחת מלחמת איש באיש ממלכה בממלכה כי ישא גוי אל גוי חרב, שנית מלחמת מלך זקן וכסיל עם ילד מסכן וחכם. כאשר סופר (בספר חובת הלבבות) מאיש פרוש אשר הלך להקביל פני חיל אלכסנדרוס בבואם מלכוד עיר גדולה לאלהים שמחים טובי לב, ופיו פתח בחכמה ויען להם שמחה מה זאת עושה, הנה זה שבתם בשלום מהמלחמה קטנה הכינו עצמכם אל הגדולה. ויהי כמשחק בעיניהם באומרם אליו איה איפה מלחמה גדולה מזו. ויען ויאמר הלא היא מלחמת ה' אשר בקרב איש ולב עמוק בהלחמו עם יצר סמוך יועץ בליעל לעשות כל מצות ה' אשר לא תעשנה, כי מי יאמר זכיתי לבי נצבתי לריב עמו להלחם בו גם יכולתי, ויחד אסירים גם בני אדם גם בני איש תחת רגליו כתוא מכמר. והן אמת כי מאמריו אלה גדולים וטובים כי נעמו. ועמוד והתבונן כי היטיב אשר דבר באומרו כי מלחמת גוי אל גוי קטנה תקרא בערך מלחמת היצר הרע:

והנה חשבתי למשפט כי שני טעמים בדבר:
אחת, כי מלחמת אנשים לא לאדם הוא, כי אין ידי אדם עושות מלחמה, ואל יתהלל הגבור לומר כחו ועוצם ידו עשה מלחמה ונצח, כי הלא כמה פעמים קשת גבורים חתים ונכשלים אזרו חיל. כי ה' איש מלחמה והוא הפוקד את צבא המרום במרום ואת מלכי האדמה על האדמה. וצא ולמד מאברהם ועבדו זקן ביתו אשר הפילו ארבעה מלכים גדולים ועצומים, ושניהם לבדם בשדה מערכות המלחמה, ודוד לבדו את גלית, וכאלה אין מספר. אך מלחמת היצר הרע לאדם היא ולא לה' היא בעצם, כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות לג ב), כי הבחירה בת חורין היא ביד כל האדם אל כל אשר יחפוץ יטה. שנית, כי הלא הלוחם על יצרו הלא ידמה אל נער קטן יקרב אל עיר אשר לא ידע תמול שלשום, ובה מלך עז פנים זקן מלומד המלחמה מנעוריו בקי בכל מוצאי העיר ומובאיה כי כל ימיו גדל בתוכה, ואנשים בה כשש מאות איש והותר כלם כעבדים למלך זקן ההוא וסרים אל משמעתו גבורי כח עושי דברו, והעיר סוגרת ומסוגרת והמה ומלכם בקרבה:

והנה זה בא נער קטן ויערב אל לבו לעשות מלחמה עם המלך זקן ההוא, ולהפילו ארצה וללכוד את העיר כלה ולשבות את כל אנשיה ולכבוש אותו ואת כל עמו, להיות לו לעבדים ולהפך לבבם אליו,  לכהנו לו כמלך בגדוד. והן אמת כי כל השומע יצחק לו באומרו אליו מי אתה הר הגדול שמת לבך לעשות כדבר הזה, והלא תחת ארבע [סיבות] לא תוכל לשאת ונבול תבול ולא תוכל עשוהו לבדך. אחד כי אתה אחד והמה רבים, שנית כי הם גם מלכם תושבים בקרבה יודעים מוצאי ומובאי העיר לצאת ולבא ואתה לא כן כי אם כי גר היית בארץ נכריה, שלישית כי נער אתה והמלך ההוא זקן ובתחבולות יעשה לך מלחמה עד רדתו אותך, רביעית כי הוא חפץ בטולך ולהשמידך בלבבו ובלב כל אשר אתו, ואתה חפץ בקיומם למען יעבדוך להפכם שפה ברורה לקרא כולם בשמך ולעבדך שכם אחד, באופן שאתה תרחמם בדין והמה יכוך מכת אויב מכת אכזרי. והן אמת כי על כל אלה לא ירך לבבו וירוץ כגבור לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס את העיר ואת מלכה, ויתמרמר אליו בחמת כחו עד האבידו אותו ולשומו מרמס תחת רגליו ואת כל אחיו יקח לו לעבדים. הנה ילד מסכן הלז בזאת יתהלל על כל הנבראים אשר מעולם אנשי השם:

והנה ככל החזיון הלז בדמותו בצלמו אשר יקרה לכל איש חכם לב הכובש את יצרו. כי הלא אך יצוא יצא איש מבטן אמו והנה לפתח חטאת רובץ, יצר סמוך יבא לעיר קטנה היא האדם ואנשיה בה רמ"ח אברים ושס"ה גידים:

והנה יום יום הולך וגדל עד כי גדל מאוד, אומר ונעשה רצונו. כי כל אנשי עירו עליזי גאותו סרים אל משמעתו לעבדו בכל לבבם מולך בכל אות נפשו, וישרש שרשיו עד תום ימי שנת הי"ג. ובמלאת הימים האלה כילד יולד יבא בו היצר הטוב, מצווה ועושה מאדון הכל יצא למלחמה על אויביו היצר הרע ואיבריו וגידיו אנשי עצתו נהנים ממעשה רעתו, וילכוד את העיר בחכמתו וירם יד במלך זקן וישיתהו בתה עד הוא ואנשיו יהיו לו למס ועבדוהו, ואם ככה הוא עושה הוא תכלית הגבורה עד אין קץ:

כי כל ארבעת הבחינות האמורות במשל הנה הנם בנמשל. והוא הדבר הכתוב אצלנו במשנת בן זומא (אבות ד א) איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר טוב ארך אפים – עובר על פשע שפושעים עליו – היא גבורה יתירה מגבור המתנקם. כמאמרם ז"ל (יומא סט ב) על סובלו יתברך בראות עובדי כוכבים מרקדים בהיכלו שאמרו הן הן גבורותיו. אבל מושל ברוחו בכל פרטים הוא יותר גבור מלוכד עיר. שהוא המשל עצמו שכתבנו באיש יחידי שבא ללכוד עיר ומלואה מלכה ועמה, ואינו מחריבה רק לוכדה למשול עליה ועל עמה ומלכה. כי בזה יוכללו כל הארבעה דברים הנאמרים באמת. היותו אחד והם רבים, והיותו גר והם התושבים, והיותו בלתי מלומד מלחמה כמלך העיר אשר הומלך מימים ושנים. והיותו חפץ בקיומם והן חפיצי רעתו. ועם כל זה המושל ברוחו – שהוא הנמשל שמושל בגופו שהוא עיר קטנה, ואנשים בה איבריה וגידיה, ובה מלך זקן הוא היצר הרע והוא ילד בא מחדש – גדול מלוכד עיר שהוא המשל. והטעם כי לוכד עיר אויביו ממנו ולחוץ אך בנמשל אויביו בקרב לבו תוך עצמותו. כלל הדברים כי משני טעמים אלו מלחמה קטנה היא מלחמת האויבים אלה נוכח אלה, וגדולה מלחמת היצר הטוב עם היצר הרע:

ונבא אל הענין, אמר, כי רצה הקב"ה להורות את ישראל היותו מתנהג בחסידות לפנים משורת הדין למען נחיה ונזכה לפניו ולא נמוט, והוא כי תנאי הם דברינו בינו יתברך ובין בני ישראל כמפורש אצלנו בשערים באר היטב, כי מהשתי מלחמות הנמצאות בעולם, אחת אשר לאדם עם יצר סמוך, ואשר לנו עם אנשים כמלחמות עם בעם ממלכה בממלכה, כי אשר היא בינינו ובין גוי אחר בארץ הוא יתברך ילחם לנו ויפרקנו מצרינו, אך במלחמתנו עם יצרנו הלא לנו היא כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ועל כן אנחנו נלחם על דבר כבוד שמו עם יצרנו הרע ומר. ובא ויאמר הוא יתברך אל בנו בכורו ישראל עמי ראה גם ראה מה גדלה אהבתי וחסדי אתך כי אני אעשה את שלי ואתה לא תעשה את שלך. כי הלא תבאנה לך שתי אלה ביום אחד מלחמת אויביך המוטלת עלי ומלחמת יצרך המוטלת עליך. והביטה וראה מה בין נאמנותי לנאמנותך, כי הלא כי תצא למלחמה על אויביך, על ידי אחדות לבבות שיש לכם שתצאו באופן אייחס אתכם לאחדים לומר כי תצא לשון יחיד, אני אעשה המוטל עלי, וזהו ונתנו ה' אלהיך בידיך כי יעשה מדה כנגד מדה אתם. עם היותכם רבים נעשים כאיש אחד, כן עם היותם אויביך שהם רבים יתנם בידך כאיש אחד. וזהו אומרו אויביך לשון רבים ונתנו לשון יחיד, כי יהמם מהומה גדולה בידך כאסורים באופן שעם הרוג תהרוג ועם שבוי תשבה. וזהו ושבית שביו כי מה שתשבה הוא שביו של ה' אלהיך הנזכר. ויותר יצדק יחזור אומרו שביו אל ה' הנזכר מאל אויביך שבכתוב, כי ה' הוא יותר סמוך אל מלת שביו ממלת אויביך. ולא עוד כי אם שלא תצטרך להלחם ולהסתכן רק כי תצא בלבד כי היציאה לבדה תעשה, והוא יתברך יתיש כחם וכאסורים בזיקים ושבויים יתנם בידך:

או יחזור אומרו ונתנו אל השר השורר על הגוי והממלכה ההיא. ושיעור הכתוב כי תצא למלחמה על אויביך שהם העם והשר, ונתנו יתברך את אחד מהנכללים הוא השר כי יפקוד על צבא המרום במרום שיפיל את השר תחלה ואחר כך ושבית שביו של השר הנזכר:
כאומרו ונתנו כי העם שהיה שביו תחת ידו תשבנו עתה כי סר צלו מעליהם:
הנה כי המלחמה המוטלת עלי על ידי עשיתיה כי אל נאמן אני. אך אתה לא כן כי הלא בהתימי לעשות מלחמתך מיד תבא לך מלחמת היצר הרע המוטלת עליך, ואדע כי לא תעשה עמו מלחמה למעני, כי הלא וראית בשביה אשת יפת תואר כי אז מלחמה לה' בין היצר הטוב ובין היצר הרע אם תעשה ואם תחדל, וידעתי כי לא תעשה ולא תלחם בו, כי אם מיד שהעין רואה שוראית בשביה אשת יפת כו' מיד הלב חומד יחמדנה וחשקת בה ומיד איברים גומרים, וזהו ולקחת כו' היא ביאת המלחמה. על כן לך איפא מה אעשה בני ותחטא מזיד ותאבד נפשך, לכן הנני מתיר לך ביאת המלחמה ולקהת לך לאשה נמצאתי עושה מלחמתך מאויביך, ומגן בעדך להציל את נפשך על בלתי עשותך מלחמתי המוטלת עליך:

ולא עוד כי אם בדבר אשר נתתי לך תחטא לי, כי הלא שבית שביו ואחר כך וראית בשביה אשר נתתי לך אשת יפת תואר כו' וזהו וראית בשביה:
ועל פי דרכו רמז כי השמחה יתירה תהולל חכם ותחטיאנו, כי בתחלה לא היית שם לב אל אנשי אויביך, רק אחר הישועה אז וראית בשביה אשת וכו', גם רמז כי גדול התלהבות היצר הרע, שלא די שיעוור עיני שכל אדם ויחטיאנו, כי אם שגם עיני בשר לו כי לא ישקיף אם בתולה היא או בעולה אם יפת מראה היא אם אין, כי אם וראית אשת דהיינו אשת איש, וגם עם כל זה אש היצר הרע בוערה תבער בך כי מיד והשקת בה, עם היות שעל אישות היתר דרך גבר לחפש אחר כל השלמיות, לא כן האיסור כי ילהיבך עד הראות לך כי הכל טוב למראה עיניך:
עוד רמז בענין נצחון המלחמה באומרו על אויביך ונתנו ה' כו' לומר, כאשר יציאתך תהיה על אויביך ולא על כוונת תמצא שם אשה יפה, אז ונתנו ה' אלהיך בידך במה שהוא אלהיך כי עדיין לא חטאת, אלא שאחרי כן וראית כו':

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

ענן תגיות

%d בלוגרים אהבו את זה: