ללמוד וללמד ולהפיץ תורת משה אלשיך הקדוש

פרשת כי תבוא

 כי תבוא

פירוש האלשיך ז"ל – ספר תורת משה על דברים – פרק כו פסוק א-יא

והיה כי תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה. ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלהיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם.

ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתינו לתת לנו:

ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלהיך. וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אבד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב. וירעו אתנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבדה קשה. ונצעק אל ה' אלהי אבתינו וישמע ה' את קלנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו.

ויוצאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרע נטויה ובמרא גדל ובאתות ובמפתים. ויבאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש. ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה' והנחתו לפני ה' אלהיך והשתחוית לפני ה' אלהיך. ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך:

הנה בעיני כל רואי את כל החרדה ההיא אשר חרד הוא יתברך על מצות בכורים הזאת, שיחרד איש מביתו ומעירו וילך רגלי באשכול ענבים אחד ומן התאנים ומן הרמונים מעט מזער לא כביר, וההיקש ביתר שבח מינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, וישם בטנא ועל כתף ישאנו אם דל ואם עשיר, ואפילו אגריפס המלך:
ויתקבצו יחד כל בני עיר ועיר בחליל מכה, ומיני זמרה בשירי זמרה, ובכל עיר יבאו בה יצאו לקראתם זקניה ושופטיה ורבים שריה, לפי כבוד הנכנסים בהלל והודות לה'. וכה משפטם עד שערי ירושלים, בשור וקרניו מצופות זהב ועטרות זית, ובהגיעם בשערי ירושלים ירומו קול אומרים שמחתי באומרים לי כו' עומדות היו רגלנו כו' ככל הכתוב במשנה (בכורים פרק ג). ומה קול החרדה הזאת על פחות משוה חצי דינר:

אמנם בשום לב אל מה שהגדילו רבותינו ז"ל בבראשית רבה (א ו) התמיהא הזאת, נבא עד תכונתה, באומרם בראשית ברא כו' בשביל מצות בכורים שנאמר בה ראשית בכורי אדמתך ברא אלהים את השמים כו', כי הלא יפלא מה גדלה המצוה הזאת שעליה לבדה נברא העולם:
אך הנה ידוע כי עולם חסד יבנה (תהלים פט ג), כי מי הקדימו ויבראנו, ומה יקרו מעשינו לשלמפרע יהיה כדאי להבראות עלינו. כי הלא גם כל מעשינו פעל לנו, וגם שכרו אתו לעולם שכלו טוב וכלו ארוך, ומה ינכה על בריאת עולם ואשר יזוננו ויפרנסנו ואשר הוא גומלנו כל טוב. אמנם זה חסדו יתברך חפץ להיטיב, ולא יבקש מידינו להחשיב עולמו כאילו הוא לנו, רק שנחזיק לו יתברך טובה ונכיר כי הוא אדון הכל והוא הטוב והמטיב לנו תמיד, ונברך ונהלל לו יתברך. כמאמרם ז"ל במדרש (ילקוט רמז תרסז) על פסוק (תהלים טז) אמרת לה' אדני אתה, מנין שכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל שנאמר אמרת לה' אדני אתה שברכת על מה שנתן לך, מאז אמור לפניו יתברך טובתי בל עליך, כלומר כי כאילו לנו היא על כי הכרתי כי ממך יתברך הכל, ועל כן נצטוינו לברכו על כל מה שברא כמפורש זה הענין במקומות אין מספר. והן זאת כוונתו יתברך במצוה הזאת, כי הלא כי יראה האדם עצמו בארץ זבת חלב ודבש, שמן ודשן תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד, בתים מלאים כל טוב אשר לא מילא, כרמים וזיתים אשר לא נטע חטה ושעורה לרוב מאד, הלא ידיחנו יצרו בשרירות לבו לאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, על כן צוה לנו אלהי עולם ה' לבלתי נאבד חלילה פן נשמן ונבעט, כי שנה בשנה נקח מראשית כל פרי האדמה ונשים בטנא והלוך נלך עד המקום אשר בחר ה' ולהניחו לפניו יתברך. והוא, כי זה דרכו יתברך, כי העולה על רוחו כי קניינו אשר רכש כחו ועוצם ידו עשה לו, אדון הכל יסירנו ממנו, אך החושב כי הכל שלו יתברך ה' יעזבנו בידו:

והנה יקרנו עמו יתברך כעשיר או שר אשר לו כרם ויורד בו אריס לבדו ולשומרו, כי בראות האריס בכורה בתאנה בראשיתה ואשכול ענבים אחד שבישל ראשון, יתנם במזרק טהור ויוליכם אל פני האדון בעל   הכרם ההוא, לאמר לו ראה נא נועם ברכת כרמך אשר עבדתיך בו וזה פריו כי ממך הכל, ולא ערבתי אל לבי לאכול ממנו עד אציג לפניך ראשית פריו, כי לא לי היה הזרע ותבואת הכרם כי ממך הכל, והנה הביאותיו אליך והצגתיו לפניך במזרק טהור:

ואז בראות המלך או השר ההוא כי גדול דרך ארץ האריס ההוא, אז יאמר יהי לך כל השאר:
כן הדבר הזה חטה ושעורה וכרמים וזיתים לא לנו המה כי הכל שלו יתברך כי אדון הכל הוא באמת, מכמה בחינות כאשר יבא בס"ד. על כן צוה לנו יתברך נקח מראשית כל פרי האדמה ונשים בטנא ונוליך עד מקום כבודו יתברך, כאומרים לפניו יתברך לא לנו ה' לא לנו כי הכל שלך. ולהורות כי ממנו יתברך הכל, הנה ראשיתו נביא בטנא לפני כסא כבודו כאשר יובא לפני בעל הכרם. ואז הוא יתברך נותן את הכל באמונה ובמתנה על ידי היותו בלתי כפוי טובה:
וזה פשט הענין והיה כי תבא שתהיה לך שמחה, כמשמעות כל מקום שנאמר בו והיה, בראותך שאפילו לא היצר לך לכובשה רק כבא ונכנס אל נחלת אבותיו, ולא שמת אל לבך כי אני הוא הנותן ולא בכחך, וזהו אומרו אני נותן וירשתה וישבת בה בשובה ונחת, והלא תבא להתגאות. לכן ולקחת וגו' והטעם, כי לא תחשוב שכבר נתתי רק עדיין אני נותן, כי אם תעשה מצותי זאת אתננה לך, ואם אין לא אתן, כי הארץ תעזב ממך:
ואמרת הנה הבאתי וכו' והנחתו לפני ה' אלהיך, כאומר לפניו ממך הכל, ואז על ידי כן ושמחת בכל הטוב, כאילו כל הטוב אני נותנו לך. ועל כן צוה יתברך יושם בטנא ושיביאנו בעצמו, ומה גם העשירים שהיה הטנא של זהב שהוא דרך כבוד. והוא כענין המוריד אריסין על נכסי אשתו שאף על פי שהוציא הוצאות רבות אם אכל אפילו גרוגרת אחת דרך כבוד מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל (כתובות עט ב). כן הוא יתברך אף על פי שממנו יתברך הכל, וכמו שאמרו ז"ל (ילקוט ראה סוף רמז תתצב) עשר תעשר שאומר הוא יתברך הלא בעל שדה מוריד אריס למחצה לשליש ולרביע, ואם אני לא הייתי משיב הרוח ומוריד הגשם ומוריד הטל לא היה כלום, ואם כן היה לך לתת לי הכל כי הכל שלי כי אני עשיתי. אך אומר הוא יתברך במה שתביאו ראשית כל פרי דרך כבוד כל מה שהוצאתי ועשיתי מחול לכם, ועל כן צוה יתברך עשות את כל הכבוד האמור במשנה, למען יורו כי אינם כפויי טובה רק מכירים כי הכל שלו יתברך, ומביאים ראשית כל פרי דרך כבוד, כי זה כל מה שיבקש הוא יתברך על כל מה שברא. כי הלא כל העולם אשר ברא בעבור האדם לא היה כי אם למען יחזיק לו טובה ויהללנו ולא יהיה כפוי טובה, ובזה תלוי קיום כל התורה. והוראה עיקרית אל היות זאת כונתו יתברך, הלא גלה ופירש במשנה זו ובמצוה זו, שאם לא כן למה חרד על שוה פרוטה את כל החרדה והכבוד. ובגלל הדבר הזה הטיבו אשר דברו ז"ל שבשביל מצות בכורים נברא העולם, כי הוא על שנחזיק לו טובה על המחיה ועל הכלכלה, וההקש בכל יתר דברים, כי זו בנין אב על כולם וגם כוללת הכל, כי על ידי ארץ ושמים ומזלות וחמה ולבנה נעשים ומתבשלים הפירות וזה כל העולם:

הנה זו היא כונת הענין דרך כלל, ולבא אל ביאור המקראות והתכת תיבותיהם נעיר בהם, אומרו כי תבא, שמורה כי בבואם יתחייבו בבכורים, ולא כן הוא כי אם אחר כיבוש וסילוק כנלמד מסוף הפסוק. וגם אומרו ה' אלהיך נותן לך יראה מיותר. ועוד אומרו וירשתה, כי כבר הוזכרה נחלה ומה גם כי באומרו וישבת בה:
נכלל. ועוד אומרו ולקחת וכו' ושמת, היא ייתור, ומהראוי יאמר והולכת בטנא מראשית וכו' אל המקום וכו'. וגם אומרו לשכן וכו', הוא מיותר.

ועוד למה חזר ואמר שנית אשר ה' אלהיך נותן לך. ועוד אומרו אשר תביא מארצך הוא מיותר. וגם אומרו תביא הוא בלתי צודק. ועוד אומרו אשר יהיה בימים ההם, אם ללמד שאין לך אלא כהן שבימיך, צריך לדעת למה נאמר זה פה ולא בקרבנות או עבודת יום הכיפורים ילמדנו אם בעינינו אינו הגון שלא נחוש כי הוא כהן שבימינו. ועוד למה עתה מדבר עם הכהן ואחר כך בפסוק וענית וכו' מדבר עמו יתברך. ועוד למה יקחהו הכהן מידו ויניחהו לפני המזבח, כיון שאחר כך חוזר ונוטלה הבעל הבית ואומר ארמי וכו' וחוזר ומניחו לפני ה', ולמה ראשונה על ידי הכהן ועתה על ידי עצמו. ובראשונה נאמר לפני מזבח ה' ולא באחרונה. וגם אומרו הגדתי היום והוא לא הגיד דבר. ועוד מה צורך הגדה אחר כי בא והוא לעינינו. וגם כמה שינויים אין מספר מלשון מאמרו טרם תת הטנא ביד הכהן אל לשון מה שאחר שהונח לפני המזבח. וכן מה ענין ארמי וכו' אל מצוה זו, וכן כל אריכות הדברים עד תומו כי יראו דברים בלתי צריכים אל המצוה הזאת:

אמנם הנה כתבנו כי עיקר כונתו יתברך להרחיקנו ממדת כפוי טובה ולהביאנו אל גדר החזיק טובה כראוי, כי הוא גדר גדול ועיקר גדול בכל ענייני ועיקרי הדת, כי בו תלוי כל עבודת אלהים להכיר כי הנשמה לו יתברך והגוף פעלו וכולנו עבדים לו יתברך, ושבשכר זה הוא מקנה לנו הארץ למורשה ואם לאו הארץ תעזב מהם. והוא כי הנה יש הפרש בין מתנה לירושה, והוא כי הנה במתנה יש שני דברים אחד שיש להחזיק טובה לנותן, ועוד שנית כי המתנה יש לה הפסק ויכול הנותן לומר אני נותן לך מתנה זו ואחריך לפלוני ואחריו לפלוני, מה שאין כן בירושה שאין לה הפסק לדור דור. והנה באמת בארץ ישראל יצדקו יחד שתי אלה, היא נחלת אבות אשר נשבע להם הוא יתברך וגם היא מתנה, כי לא נשבע לתתה לדור מסויים, ובבחינת מתנה אפשר שאינה החלטית כי יש לה הפסק, אם נזכה תהיה לנו ואם לאו ביד מלך בבל תנתן וביד אדום, כאשר היה, וכמפורסם בתורה שאם יעזבו את ה' גם הארץ תעזב מהם, מה שאין כן אם היינו עושים רצון קונינו יתברך שלא היינו זזים ממנה רק תתקיים בנו תורת ירושה שאין לה הפסק:
(א) וזה מאמר הכתוב והיה כי תבא אל הארץ כבא על נחלת אבותיו, דע כי שתי בחינות יש, אחת תורת מתנה ולא בהחלט כי אם עודני נותן בכל דור ודור לפי מעשיהם, וגם באמת היא נחלה מאבותיך כי על ידי לקיחתך זו אני מחשיב כאילו כל הארץ שלך היא, ואשר תביא מארצך היא, וזהו ולקחת מראשית וכו', ועל שתי הבחינות שבה אמר נותן לך נחלה, ועל כן הנני מלמדך תהפכנה ממתנה שיש לה הפסק לירושה שאין לה הפסק. וזהו וירשתה וישבת בה עולמים בלי טלטול כי תעשנה ירושה שאין לה הפסק. ובמה תזכה הלא הוא בהראותך כי אינך כפוי טובה, שהוא ולקחת מראשית וכו' להורות שלא תחשיב בעצמך כי לך ניתנה הארץ למורשה רק כי לה' היא. וזאת תעשה ולקחת וכו' אשר תביא מארצך כאשר פירשנו. ולהורות היותך מחזיק לי טובה ומראה כאילו אין אתה בה רק כאריס ואני בעל הבית וארץ ופירותיה לי, הנה עשה זאת איפה כי ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו וכו'

(ב) ולהיות הכוונה אלהית על הבחינה שכתבנו, ראה והנה היה מקום יאמר נא ישראל הלא חנן ה' אותנו עבדים ושפחות וגרי בית לקוטים ושכירים ישאו אתי במשאי ומהם אקח ואצוה ילכו לי אל נחלת שדה וכרם אשר חנן לי ה' וילקטו בכורי כל אשר בארצי ויוליכוהו ירושלימה, ואני אתיצבה בביתי ובחומותי בשובה ונחת. על כן צוה יתברך ולקחת וכו' כלומר אם המצוה היתה תלויה על הנאת כהני ה' כתרומה ודומיהם, לא הייתי מאריך טרחך ומשאך כי הם ילכו לקחת ברכתך מידך, אך אין זה רק הוראת היותך מחזיק לי טובה ומראה היותך מכיר קצת מאשר הטבתי לך, לכן אין כבודי יהיה הדבר על ידי שלוחך כי אם על ידי עצמך, כי אם גדול אתה בעיניך מי יתן והיית כדאי לשרתני ולחסד גדול וצדקה תחשב לי החשיבי שרותך לפני. לכן ולקחת לעצמך, ושמת בעצמך בטנא, והלכת בעצמך ואפילו מלך ישראל בעצמו נושא הטנא של זהב על כתפו. והנה לך טענה נצחת והיא אשר אני נותן לך, כלומר הלא זה יאות לי מדה כנגד מדה כי הלא נתתי לך הארץ על ידי עצמי נתתיה לך ונלחמתי מלחמותיך ולא על ידי מלאך, ועל כן גם אתה עתה תראה היותך מחזיק לי טובה על ידי עצמך. וזהו ולקחת וכו' אשר אני נותן לך:

כלומר אני בעצמי הייתי הנותן לך, ועל כן גם אתה ושמת בעצמך. ועל כן חזר ואמר אשר אני נותן עם שכבר הוא אמור למעלה:
ואם תאמר נא ישראל הלא גם אני אעשה זאת, כי אלכה לי השדה ונחלת שדה וכרם בעצמי ובכבודי וידי תבצענה ללקוט כל בכורי כל השבעת מינים, אך מה בצע כי תטריחני לעזוב ביתי וחומותי ואלכה לי עד ירושלים באשבול ענבים והמשה תאניב ושני רמוניב מהלך כמה ימים, ודי לי אשר לקטתים בידי ואשים בטנא ועתה הניחה לי ואנכי אשלח שכירי ולקיטי יגמור נא בעדי. אל יצא עתק מפיך לדבר כה כי הלא ראה לכתך אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם וכו', כי עזב ה' השמים ושמי השמים ובחר בארץ הלזו החומרית למענך כי למען ישראל מקיימי תורתו בחר לו דירה בתחתונים, ולכן שא נא קל וחומר ומה אם קונך למענך עזב שמים העליונים המתייחסים אליו יתברך ויבא לשכון בשבילך עד המקום הזה, שהוא מה שנקרא מקום כי גשמי הוא, וגם לא עראי כי אם לשכן שמו שם בקבע, ואתה חומר עכור האם יקשה בעיניך לעזוב ביתך וללכת עד המקום אשר הוא יתברך משכן שמו, ואתה הולך ושב לביתך ולא לשכון שם. וזהו אומרו אל המקום אשר יבחר לשכן שמו שם:

(ג) והנה ידעתי את אשר יתחמץ לבבך באמור לך מה זה ועל מה זה תצטרך להחזיק טובה על זה, והלא מאז נשבע לאבותיך לתת לך ועתה קיים שבועתו, גם פרי האדמה מארצך יצאו כי ארץ זבת חלב ודבש נשבע לתת לזרעם. על כן הנני מסדר לך תדבר דבר כאשר עם לבבך ומראה לך מה יהיה גדרך לפני כי קטון הוא, ואחרי כן אעידך ואלמדך להועיל להעתיקך מסברא זו בטעם נכון אשר תראה בפיך ודעה תקנה להכיר כי לך נתתי ועליך להחזיק לי טובה, ואז תראה את אשר יהיה גדרך אתי ומעלתך למען תשכיל את אשר תעשה, והוא כי עודך מחזיק בסברתך זו לא אכנה שמי עליך ולא תדבר עמי רק עם הכהן כי אינך כדאי כעת, וזהו ואמרת אליו ולא לי ולא שה' אלהיך רק תאמר אליו הגדתי היום לה' אלהיך אלהיו של הכהן ולא שלך, כי עדיין איני מכנה שמי עליך:
ובזה יצדק מאמר הכתוב באומרו אשר יהיה בימים ההם, פן תאמר הלא עלי אין הקב"ה מכנה שמו והדין עמו, אך אולי הכהן גרוע ממנו ואיך אכנה שמו יתברך עליו בחייו לאמר לו ה' אלהיך, לזה אמר אין לך אלא כהן שבימיך:
ואליו תאמר ה' אלהיך, ותגלה מה שבדעתך כטבע כל אדם לאמר לו הנה גם שלא דברתי דבר באין אומר ואין דברים הגדה תחשב למה שהוא ה' אלהיך הרואה ללבב. כי באתי הנה הוא באומר ומורה לה:
כי הוא נאמן בבריתו כי באתי אל הארץ אשר נשבע לאבותינו לתת לנו כי קיים נדרו, הנה זה הכין הוא יתברך בלבי והנני בא לכך. והוא כי אחר שנשבע לאבותינו לתת לנו, נמצא כי אינו מחזיק לו יתברך טובה על עצמי כי לא נתן לי דבר רק שקיים שבועתו לאבות שנשבע לתת לנו

(ד) ואז ולקח הכהן הטנא כי אינך כדאי להניחו בידך כי לא הטהרת עדיין מכפיות טובה, ועל כן והניחו לפני מזבח כלומר עודך צריך כפרה המתייחסת אל המזבח, ואחר כך יכונה ה' אלהיך, וזהו והניחו לפני מזבח ה' אלהיך, כי על ידי הנחתו שם דעה תקנה שלא זכית להניחו בידך וגם לא להתייחס להנחתך לפני ה' כי אם לפני מזבח ה', ועוד שעל ידי כפרה בשובך מדעתך זו יקרא ה' אלהיך והוא כי בין תבין כי הנה לך הסתר פנים על אומרך כי אינך מחזיק טובה מצד עצמך כי אם מצד אבותיך:

(ה) ועל כן אז לתקן דבר זה וענית כאילו אתה עונה על הוראת הכהן, ואמרת דברים המורים כי שב אתה מקודם, ועל כן לא תדבר עם הכהן רק לפני ה' אלהיך עמו יתברך. ותאמר הנה ראיה ברורה כי אנחנו מצד עצמנו חייבים להודות לו יתברך, כי לא לנו בלבד ולא מחמת השבועה בלבד נתן לנו הארץ, והוא כי לא נדר הוא יתברך לתת לנו את הארץ רק אחר שעבוד מצרים ארבע מאות שנה, והנה מי שגלגל גלות מצרים היה ארמי במה שהחליף לו את לאה ברחל שעל ידי כן נתגלגל בקנאתם שוירד מצרימה, כי אם היה מיד לוקח את רחל מיד היה נולד יוסף במקום ראובן וסרה קנאת אחיו וירידת מצרים יוסף ואביו אחריו, אך עתה ארמי היה אובד אבי שסיבב שירד מצרימה, אך אין זה גלות שאדרבא ויגר שם שבע עשרה שנה שהיו לו שנות חיים, כמאמר ספר הזוהר על ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה היו לו חיים של שמחה ומנוחה. ואם כן איפה איך אלו ואלו יחשבו בכלל הארבע מאות שנה, ובפרט הי"ז ההם כי הלא כאשר וירד מצרימה לא שמע גערה וגלות, ואדרבא ויהי שם לגוי גדול וכו', ומה גם לספר הזוהר כי עיקר חייו ושמחתו היה במצרים כמפורש אצלנו, ומלידת יוסף עד שפירש מאביו שהם שבע עשרה שנה והם מנין ויחי, באופן שלא היחל הגלות רק אחר הרבוי שאחר סילוק יעקב, כי אז

(ו) וירעו אותנו המצרים ויענונו לקיים מה שנאמר ועבדום וענו אותם ומיד טרם מלאת הימים ומה גם לרבותינו ז"ל (סדר עולם רבה ג) אומרים כי לא הכביד הגלות רק מלידת מרים שנקראת על שם וימררו את חייהם כו' שהכל שמנים [ושש] שנה:

(ז) אלא שונצעק כו' ולא המתין עד מלאת הארבע מאות שנה, כי ניכה הכמות באיכות כי וירא את עניינו ואת עמלנו ואת לחצנו

(ח) ויוציאנו, והראיה כי הוצרך יד חזקה וזרוע נטויה ומורא גדול ואותות ומופתים, ואילו מלאו הימים לא היה צריך לכל זה. נמצא כי לא היחל הגלות לפי האמת מיעקב וכל שכן מאביו כי אם מהבאים אחר יעקב, ואם כן הוא שמונים [ושש] שנה לפי האמת. אם כן גם שסתם פי המקטרג שרו של מצרים בחשבו מיצחק, הלא לפי האמת לא היה כי אם זמן מועט:

(ט) ואם כן איפה מה שהוציאנו ממצרים ויביאנו אל המקום הזה, לנו ניתנה הארץ ולא מחמת האבות, כי לא נתחייב לתת רק אחר ארבע מאות שנה והיה צריך יותר משלש מאות שנה להמתין אך בלי השבועה מצד האבות ניתנה לנו. וזהו אומרו ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת כלומר לנו ממש:

(י) ועתה איני אומר כבתחלה רק הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה':
והנה אז בהכירך כל זה אינך צריך כהן לסרסור רק והנחתו, ואינך צריך כפרה להזכיר לך מזבח רק לפני ה' אלהיך, ועוד תתחייב השתחויה על כי על ידי מצוה זו אינך צריך לכנות אלהותו יתברך אל הכהן לומר הגדתי היום לה' אלהיך כי אם אל עצמך, שעל ידי שובך מדעתך הקודמת יכנה יתברך אלהותו עליך שנתכפר הקודם, וזהו:
והשתחוית לפני ה' אלהיך, ועל כן לא אמר לפניו עם שכבר אמר ה' אלהיך:

(יא) ואז ושמחת בכל הטוב כי גם שהכל שלו יתברך, כי מה שקנה עבד קנה רבו, ואינך מביא לפניו רק ראשית כל פרי, הנה על ידי הביאך מעט דרך כבוד והוראת החזיקך הכל נתן לך ושמחת בכל הטוב וכו' או יהיה שיעור הכתובים בדרך אחרת מעין הקודם, והוא כי הנה היה אפשר יאמר נא ישראל ברבות הטובה הנה מה לי להחזיק טובה לה' על הארץ ועל פירותיה, הלא הארץ נחלת אבותינו היא והפירות מארצם יצאו כי הלא זבת חלב ודבש היא מעצמה ותתן פריה שנה שנה. לזה אמר הנה אינך אלא טועה, והנה שתים הנה קורותיך אשר תטעה, אחת על הארץ שנית על המחיה ועל הכלכלה. על הארץ, כי הנה והיה כי תבא אל הארץ, דע כי אני נותן לך ולא לדור אחר, וזהו אומרו לך גם שמצד עצמה היא נחלה מהאבות, לפי האמת הנה כי יש לך להחזיק טובה על הארץ בבחינת היות לך. שנית על הפירות, כי אחר שוירשתה לחצנו (ח) ויוציאנו, והראיה כי הוצרך יד חזקה וזרוע נטויה ומורא גדול ואותות ומופתים, ואילו מלאו הימים לא היה צריך לכל זה. נמצא כי לא היחל הגלות לפי האמת מיעקב וכל שכן מאביו כי אם מהבאים אחר יעקב, ואם כן הוא שמונים [ושש] שנה לפי האמת. אם כן גם שסתם פי המקטרג שרו של מצרים בחשבו מיצחק, הלא לפי האמת לא היה כי אם זמן מועט:

(ט) ואם כן איפה מה שהוציאנו ממצרים ויביאנו אל המקום הזה, לנו ניתנה הארץ ולא מחמת האבות, כי לא נתחייב לתת רק אחר ארבע מאות שנה והיה צריך יותר משלש מאות שנה להמתין אך בלי השבועה מצד האבות ניתנה לנו. וזהו אומרו ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת כלומר לנו ממש:

(י) ועתה איני אומר כבתחלה רק הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה':
והנה אז בהכירך כל זה אינך צריך כהן לסרסור רק והנחתו, ואינך צריך כפרה להזכיר לך מזבח רק לפני ה' אלהיך, ועוד תתחייב השתחויה על כי על ידי מצוה זו אינך צריך לכנות אלהותו יתברך אל הכהן לומר הגדתי היום לה' אלהיך כי אם אל עצמך, שעל ידי שובך מדעתך הקודמת יכנה יתברך אלהותו עליך שנתכפר הקודם, וזהו:
והשתחוית לפני ה' אלהיך, ועל כן לא אמר לפניו עם שכבר אמר ה' אלהיך:

(יא) ואז ושמחת בכל הטוב כי גם שהכל שלו יתברך, כי מה שקנה עבד קנה רבו, ואינך מביא לפניו רק ראשית כל פרי, הנה על ידי הביאך מעט דרך כבוד והוראת החזיקך הכל נתן לך ושמחת בכל הטוב וכו' או יהיה שיעור הכתובים בדרך אחרת מעין הקודם, והוא כי הנה היה אפשר יאמר נא ישראל ברבות הטובה הנה מה לי להחזיק טובה לה' על הארץ ועל פירותיה, הלא הארץ נחלת אבותינו היא והפירות מארצם יצאו כי הלא זבת חלב ודבש היא מעצמה ותתן פריה שנה שנה. לזה אמר הנה אינך אלא טועה, והנה שתים הנה קורותיך אשר תטעה, אחת על הארץ שנית על המחיה ועל הכלכלה. על הארץ, כי הנה והיה כי תבא אל הארץ, דע כי אני נותן לך ולא לדור אחר, וזהו אומרו לך גם שמצד עצמה היא נחלה מהאבות, לפי האמת הנה כי יש לך להחזיק טובה על הארץ בבחינת היות לך. שנית על הפירות, כי אחר שוירשתה וישבת בה אולי תחשב כי אין לך להחזיק טובה על פירות כל שנה ושנה, על כן ולקחת מראשית כו' אשר לפי האמת אינך רק מביא בלבד מארצך אל ביתך, כי מי נשב הרוח והוריד הגשם והטל והולידם והצמיחם הלא אנכי ה'. וזהו אומרו אשר תביא מארצך אך ה' אלהיך הוא הנותן לך, באופן כי גם אם הארץ יונח שארצך היא נחלת אבותיך, הנה הפירות הם ודאי אשר ה' אלהיך נותן לך, כי לא נשבעתי להם לתת פריה שנה שנה רק לפי מעשיהם. נמצא על הארץ יש לכם להחזיק טובה על היות המתנה לך ולא לדור אחר, אך הפירות לגמרי אשר נותן לך:
ועל כן אמר פעם שנית אשר אני נותן כי על הפירות ידבר עתה, ולא אמר נתן רק בחולם לומר שתמיד הוא יתברך נותן שנה שנה:
או יאמר לפי דרך זה, באומרו תביא מארצך ענין פסוק (שמות כג יט) ראשית בכורי אדמתך תביא כו' לא תבשל גדי כו', שאמרו רבותינו ז"ל (עיין תנחומא ראה יז) שעל ידי מצות בכורים לא תהיה סבה שתפרוש ותתייבש החטה עודנה בחלבה ולא תגיע לעונת בישול. וזה יאמר על ידי זכות שולקחת כו' תזכה אשר תביא מארצך, שאם לא כן לא תביא דבר כי יבושל בחלב אמו, ולהוראה זו ושמת הפרי בטנא כי הכל שלו יתברך:

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

ענן תגיות

%d בלוגרים אהבו את זה: