פרשת ניצבים – וילך

ניצבים – וילך

פירוש האלשיך ז"ל – ספר תורת משה על דברים – פרק כט פסוק ט-יב

אתם נצבים היום כלכם לפני יי אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל. טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך. לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו אשר ה' אלהיך כרת עמך היום. למען הקים אתך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב:

ראוי לשים לב.

א. למה לא התחילה הפרשה באמירה או דבור לומר ויאמר משה אל בני ישראל אתם נצבים כו'.

ב. האם עד כה לא היו לפני ה' והלא מלא כבוד ה' את כל הארץ:

ג. אומרו כלכם ואומרו שבטיכם ואומרו כל איש ישראל הוא דבר אחד שנוי ומשולש.

ד. כי אחר אומרו כלכם כל שאר הפסוק עד סופו מיותר:

ה. כי אומרו ראשיכם יורה שעם כללות העם ידבר, ובאומרו שבטיכם יורה שעם הראשים ידבר, ובאומרו זקניכם ושוטריכם יורה שחוזר לדבר עם הכלל, ובאומרו כל איש יורה שלא לנוכח ידבר מה שאין כן עד כה ומהראוי יאמר כלכם.

ו. אומרו איש ולא אמר אנשי ישראל:

ועוד אומרו וגרך ולא אמר וגרכם. ואומרו אשר בקרב מחניך הוא מיותר. ועוד באומרו לעברך בברית כו', מה צורך זה הברית אחר ברית שכרתו בחורב. ועוד אומרו בפסוק זה ושאחריו לשון יחיד מה שאין כן לא למעלה ולא למטה. ועוד אומרו למען הקים אותך היום לו לעם, כי הלא ממצרים קראם הוא יתברך עמו, ואם לא היה אז בברית הלא היה מהר סיני. ועוד אומרו והוא יהיה לך כו', בכלל האמור הוא. ועוד שאומר כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבותיך, ואם כן מה יתן ומה יוסיף עתה אם הוא מושבע ועומד מאז. ועוד אומרו ולא אתכם כו', בלשון רבים. ועוד כי למעלה אמר כי ה' כורת הברית ופה ייחס אל עצמו ואומר אנכי כורת כו'. ועוד אומרו כי את אשר ישנו פה, הוא מיותר, והיה לו לומר את אשר איננו פה עמנו גם הוא, שהוא מה שמחדש:
והנה על אשר הערנו מהשלישית והלאה הנה במאמרם ז"ל על פסוק ואת אשר איננו פה מלמד שכל הנשמות שמבראשית היו שם:
שהנה מאשר לא אמרו שכל הנשמות העתידות לבא שם היו, אלא אמרו שמבראשית, יורה כי גם נשמות שקדמו וכבר מתו הביאו אתו הוא יתברך, ואם כן איפה אין זה כי אם ראשי עם כאבות העולם ושבטי ישורון. ובזה אפשר יאמר כי במעשה רב כזה לכרות ברית התורה באלה ובשבועה את אשר ישנו ואת אשר איננו שהוא דבר שהעולמות מתקיימים בו, קרוב הדבר לאמר כי שם נמצאו ושם היו האבות ושבטי ישורון שנים עשר שבטי יה עם כל הנשמות העתידות הבאות גם המה:
ויבואו כל תיבות הכתוב על נכון בלי יתור, ראשיכם הם שלשת האבות, שבטיכם הם שנים עשר בני יעקב אבות לישראל, ואחריהם זקניכם ושוטריכם וכל ישראל יחד:
ועל דרך הפשט יאמר, כי למה שהקבוץ ההוא לכרות ברית עמו יתברך נעשה, אין ספק כי ה' היה שם, לקיים וכרות עמו הברית. ובזה יאמר אתם כו', והענין כי בסוף פרשה הקודמת נאמר ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' כו' ולא נתן ה' לכם לב לדעת כו' עד היום הזה, ועוד היטיב כי ואולך כו', לכן היום הזה קראתי את כלכם כדי שושמרתם את דברי הברית כו'. כי מה שאתם נצבים כו' הוא לעברך בברית כו', ועל כן לא נאמר ויאמר, כי מפרשה הקודמת הוא:
והתכת הכתוב יתכן הוא, כי הנה רש"י ז"ל פרשת מטות כתב כי בכל דבור או אמירה שהיה משה אומר לישראל היה חולק כבוד לנשיאים לדבר בם ראשונה ואחריהם אל כל איש ישראל. ובזה נבא אל הענין, אמר משה הנה אתם נצבים היום כלכם מה שבימים אחרים לא היה כן רק הנשיאים תחלה לבדם. והטעם כי בבואכם אלי הייתי חולק כבוד לנשיאים לדבר בם ראשונה הם הראשים, אך עתה הוא לפני ה' אלהיכם שהוא לכרות עמו ברית. ומי הוא היודע לפניו יתברך מי הוא הגדול, כי לפניו יתברך לפעמים תחתונים למעלה ועליונים למטה. על כן אל אדם לא אכנה לאיש ואיש בתואר מעלתו, כי אם אומר כלכם לפני ה' סתם, כי הוא ידע מתי שוא וירא מי הוא הגדול. והוא מאמרנו על פסוק (איוב ג יח) קטון וגדול שם הוא, והוא כי אחור וקדם הפסוק הוא נודע מעצמו, אך יאמר מי שהוא גדול ואשר הוא קטון לא יודע לפני איש הרואה לעינים כי אם שם הוא, ועבד גם הוא ימצא שם חפשי יותר מאדוניו, ומ"ם שמאדוניו כמה דאת אמר הטובה ממנה (אסתר א יט) שהוא יותר ממנה וכאלה אין מספר:

וזה מאמר משה באומרו כלכם, והוא בשום לב אל אומרו ראשיכם שבטיכם כו' ולא אמר ראשים שבטים זקנים ושוטרים, כי באומרו ראשים שלכם יורה שאינו מדבר עם הראשים, ובאומרו שבטים שלכם יראה שאינו מדבר אתם, ואם כן עם מי ידבר כי זה כל האדם. אך הוא לומר הנה למה שאתם נצבים היום לפני ה' אלהיכם, אין יום זה כיתר ימים שהייתי מסדרם לבא לפי מעלתם למטה, כי אם כלכם סתם, למה שהוא לפני ה' ולפניו יתברך לפעמים עליונים למטה ותחתונים למעלה. וזה מאמרו ראשיכם שבטיכם כו' לומר אם הן ראשים הוא לכם. וכן אשר הם שבטים נחשבים מהמון עם הוא לכם וזהו אומרו ראשיכם שבטיכם, אך אולי נהפוך הוא לפניו יתברך הרואה ללבב שאשר הם ראשים אפשר ראוי יהיו שבטים או בהפך, וכן זקניכם ושוטריכם שררתם היא לכם. אך הצד השוה שבכל הכתות הוא כי כל אחד חשוב לשבשם ישראל יכנה, וזהו כל איש ישראל:

וכיוון להשרישם בשפלות, כי כל אחד יחוש שחבירו גדול הימנו עם היותו שפל פה. כאשר סופר מאיש שהיה מכבד את כל זולתו כקטון כגדול ותמהו עליו, והשיב אם גדול בשנים ממני, הנה עשה יותר מצות ממני ואם רך בשנים לא רבו אשמותיו כמוני, ואם חכם ממני ראוי לכבד תורתו, ואם חכמתי אני יותר הוא לא ידע חומר אשמותיו כמוני ואשמתי כמוהו, וההיקש בזה. ועל כן אמרו רבותינו ז"ל (עירובין יג ב) המגביה עצמו הקב"ה משפילו כו':

וזה אצלי מאמר הנביא ישעיה (ישעיה ב ט-יא) וישח אדם וישפל איש [ואל תשא להם בוא בצור והטמן בעפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו. עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא]. לומר וישח שתראה שמכניע עצמו ההוא יקרא אדם שהוא תואר חשיבות, וישפל שהוא יותר מוישח ההוא יקרא איש גובר וכובש את יצרו, ואשר תראה במדה זו אל תשא להם לאשר תראם שחים ושפלים משא זו לאמר להם שיקראו אדם ואיש פן יתגאו ויאבדו מדתם. או יאמר אמור אליהם מעלות השפלות כי השח יקרא אדם כו' כמדובר, ובזה אל תשא להם משא דבר ה' הלזה שהוא בא בצור כו' לומר אם תתגאה טוב לך ייתי משיחא ולא תחמיניה כי אם שתמות תחלה:

וזהו בא בצור והטמן בעפר בקבר מפני פחד ה' בימים ההם שבא לערוץ ולהשפיל גאים אשר בארץ המה, כי אז עולם הפוך תראה עליונים למטה ותחתונים למעלה, כי אשר לו עיני גבהות – אדם גבה עינים – יהיה שפל, ואשר הוא שח יהיה רום אנשים, ואל תאמר אם כן מעט ישארו אז כי מי ומי השח ושפל, כי הלא אין הוא יתברך כמלך בשר ודם שצריך עם רב כי הלא ונשגב ה' לבדו גם שיהיה לבדו ביום ההוא, והוא כי המתגאה אינו מסוג אדם או איש כי אם בגדר אנוש הגרוע מכל תארי בן אדם כנודע:

והוא מאמר התנא (אבות ב ב) רבי לויטס אומר מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה. כי ראוי לשים לב אל כפל מלת מאד וגם אל אומרו תקות שהיה לו לומר שסוף אנוש רמה וכיוצא בזה הלשון. אך לשון תקוה יורה על מה שאדם מקוה ותאב לו ומי יקוה היות רמה. ועוד אומרו אנוש ולא אדם ולא איש. אך הנה מוסר חכמים הוא לבחור במצוע, אמר במדת השפלות מאד מאד הוי שפל רוח, כי הבט אל סופך שתקות אנוש רמה, ותראה שבכל שתי מאד אלה לא תגיע אל המיצוע:

והוא כי הגאה אנוש יקרא ולא איש או אדם, ולא יבצר ממנו רמה ותולעה, וידוע כי אין המת מוצא מנוח עד יתעכל בשרו, ואנוש אשר הוא עתיד להיות רמה מתאוה ומקוה מתי יעשה רמה כדי למהר עכולו, ואין לך פחיתות גדול מזה שזולת העשות רמה יתאוה לה, וזהו שתקות כו':

או יאמר אתם נצבים כו' במה שידענו כי כל איש שבעולם הזה מעלתו או שפלותו תוכר למעלה גם עודנו בחיים חיותו, אלא שרוב אדם הפוך עניינם, כמו שאמרו בגמרא (פסחים נ א) דחלש דעתיה והראו לו בעלופו עולם העליון ואמר לו אביו מה ראית אמר עולם הפוך ראיתי תחתונים למעלה ועליונים למטה. אמר לו ולנו איך ראיתנו אמר כן גם שם למעלה. הנה כי בהיות בישראל קצתם צדיקים וקצתם בלתי כשרים הנה יהיו שם קצתם למעלה וקצתם למטה אך בהיות כלם צדיקים כלם יהיו למעלה:

ונבא אל הענין, ויתבאר בזה מה שלא התחילה הפרשה בויאמר או וידבר. והוא כי הנה הנותרים אז בישראל ביום סלוק משה רבינו ע"ה היו כלם צדיקים, כי כלו מתי מדבר ואשר חטאו בשטים גם הם, ונשארו היוצאים קטנים ממצרים נוחלי הארץ כלם קדושים, ואליהם אמר אתם נצבים היום כלכם לפני ה', כלומר כלכם בהתייצבות ומעלה לפניו יתברך שהוא בעולם העליון המתייחס לפניו כי כלכם צדיקים:

והנה אין ספק שעם שהצד השוה שבהם שכלם עליונים לא יבצר מהיות אלו למעלה מאלו, אלא שלפעמים אשר היו פה במעלה גם שם מעלתם למעלה ממעלת השאר ולפעמים בשוה, אמר הנה בראשיכם הם נשיאי המטות בעלי שררה אשר השררה מונעת יתרון צדקות, כי אם שכאשר הם ראשים פה כן הם ראשים למעלה כי כל אחד כמעלתם פה מדרגתם למעלה לפני ה'. וזהו אתם נצבים בהתיצבות מעלה לפני ה' בעולם העליון באשר אתם בעולם הזה ראשיכם כו' כל מדרגה כאשר היא אצליכם, ועל דרך זה כל איש ישראל כמעלתם כל איש פה הוא שם:

או שיעור הכתוב אתם נצבים היום בהתיצבות ומעלה למעלה בעולם העליון המייחס לפני ה', אך עם היותכם כלכם עליונים אתם מדרגה למעלה ממדרגה. כי הלא אל כללות השבטים אני אומר ראשיכם כלומר ראוים הם להיות ראשיכם. ואחר כך מדבר עם הראשים ואומר להם שבטיכם, לומר כי ראויים הם להיות שבטיכם כענין (איוב כט יג) צדק לבשתי כו', לדוד מזמור (תהלים כד א) מזמור לדוד (שם כג א) שאמרו רבותינו ז"ל (ילקוט תהלים רמז תרצה) המזמור היה ראוי לדוד ודוד היה ראוי למזמור. ואחר כך מדבר עם ראשי המטות וכללות השבטים ואומר להם זקניכם ושוטריכם כי הם ראויים להיות דייניכם ושוטריכם. באופן שדרך כלל כולם במעלה אלא שכל כת כמדרגתה פה כן הם גם שם בערך השאר:

ופירש דמיונם ואמר כל איש ישראל כלומר כל הכתות הם איש ישראל, כלומר כי כל ישראל גוי אחד הוא כי כל הנשמות הם משורש ואיכות אחד, וכאשר איש אחד כלול מאיברים רבים וכללות כולם הם איש אחד, עם היות שלא תשוה מדרגת הראש אל הרגל, וההיקש בכל יתר האברים, אך צד השוה שבהם הוא כי אין גם אחד שאינו מאיכות מין האנושי. כן כל אישי ישראל הצד השוה שבהם כי יחד כלם קדושים הם אך לא ישתוו במדרגה בפחות ויתר, זה במדרגת מח וזה במדרגת יד וזה במדרגת רגל, אך לאחד יחשבו כולם כאיש אחד מפאת שורשם, זהו כל איש ישראל כלומר כל שהוא הכללות הם איש ישראל והוא מאמר הכתוב (שופטים כ) כל ישראל כאיש אחד חברים. וזהו אומרו כל בחול"ם ובטיפחא שאינו נמשך אחר תיבה שאחריה כמו בהיות בקמ"ץ ובמק"ף, והוא כאילו אמר הכל איש אחד הם שהם כאיש אחד כי משורש אחד המה:

עוד יתכן על פי דרך זה, באומרו כל איש ישראל פירש ענין היות כולם צדיקים. והוא כי ישראל נקרא גוי אחד ונפש אחד (ויקרא רבה ד ו), כמה דאת אמר (בראשית מו כז) שבעים נפש שהוא להיותם משורש הקדושה שהיא אהרות שלימהי ועל כן ישראל ערבים זה לזה יחשבו כל איש ואיש מישראל כאבר אחד מגוף שלם, וכל הכללות כגוף מקובץ מאברים רבים, ונפשותם כנפש אחת המחיה את כלם יחד. והנה בהיות קצת ישראל צדיקים ונמצאו בעמנו רשעים בטל האחדות, כי הלא אם עיקר אילן שיש לו ענפים רבים עם שראש העליון מהענפים נפרד זה מזה, הלא יחשבו כל הענפים אחד מפאת חבור שרשי כל הענפים בעיקר האילן, ואולם אם איזה ענף מהם יקוצץ ממקום חבורו באילן הלא יבטל אחדות הבדים זה בוה כי כלם מחוברים וזה נקצץ. כן הדבר הזה כסא הכבוד הוא עיקר האילן שממנו יתפשטו נשמות עד למטה לארץ בגויותיהן, אלא ששרשי כל נפש אדם בחיים חייתו דבק בשורשו מה שאין העין יכולה לראות. והוא מאמרם ז"ל (קידושין מ ב) למה צדיק דומה בעולם הזה לאילן שהוא נטוע במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה, והוא ענין נצר מטעי (ישעיה ס כא). אך כאשר יחטא איש אז משם תפרד נפשו כי טומאת העוון תפריד כמה דאת אמר (ישעיה נט ב) עונותיכם היו מבדילים כו', ואם כן בהבדל נפש הרשע ממקום דביקות נפשות הצדיקים נתפרדה חבילתם ולא יקראו עם אחד כאשר בהיות כלם צדיקים כי הם כלם כאברים בנפש אחד: