ללמוד וללמד ולהפיץ תורת משה אלשיך הקדוש

פרשת וילך

וילך

פירוש האלשיך ז"ל – ספר תורת משה על דברים – פרק לא פסוק א-ה

וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל. ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא ויי אמר אלי לא תעבר את הירדן הזה. יי אלהיך הוא עבר לפניך הוא ישמיד את הגוים האלה מלפניך וירשתם יהושע הוא עבר לפניך כאשר דבר יי. ועשה יי להם כאשר עשה לסיחון ולעוג מלכי האמרי ולארצם אשר השמיד אתם. ונתנם יי לפניכם ועשיתם להם ככל המצוה אשר צויתי אתכם:

הנה אומרו וידבר היה מספיק, ולא יאמר ויאמר פעם שנית טרם ידבר דבר בנתים, וגם שינוי הלשון דבור ואמירה. ועוד מה זו הודעת היותו בן מאה ועשרים שנה ושלא יוכל עוד לצאת ולבא. ועוד כי אשר לא כהתה עינו ולא נס ליחה גם אחר מותו, איך לא יוכל עוד לצאת ולבא. וגם אומרו וה' אמר כו', מה צורך לאומרו פה, ומה גם כי ידוע היה להם:
ועוד שאחר אומרו ה' הוא עובר לפניך איך יאמר בסוף הפסוק יהושע הוא עובר לפניך כו'. וגם אומרו כאשר דבר ה' הוא מיותר. ועוד שאחר אומרו הוא ישמיד את הגוים כו', למה חזר ואמר ועשה ה' להם כו' אשר השמיד כו', ולמה ישלש ואמר ונתנם ה' לפניכם. ועוד אומרו חזקו כו', אם הוא יתברך ישמיד הגוים מה צורך אל חזוקם. וגם סוף הפסוק בלשון יחיד:
(א) אך יאמר כו' הנה למעלה כינסם אליו ואמר אתם נצבים היום כו', ופה הלך הוא אליהם:
לזה אמר מה שוילך משה ולא הקהילם אליו, הוא על כי וידבר את הדברים האלה, שהוא מה שנוגע ממנו ואליהם שהוא בן מאה ועשרים שנה אנכי כו', וענין דברו על לב יהושע. ועל כן יאות ילך הוא אליהם כי אין שלטון ביום המות, מה שאין כן למעלה שהיה כדי להעבירם בברית ה'. וזהו אומרו למעלה אתם נצבים לפני ה' שהוא על הנוגע אליו יתברך, ועל כן אתם נצבים לפניו, כי הלא לעברך בברית ה' כו':
אך עתה מה שוילך משה אליהם, הוא להיות הדברים אליהם שהוא בן מאה כו', באופן שאומרו וידבר אין הענין להגיד מה שדבר רק לאמר שההליכה היתה למה שדבר הדברים האלה:

(ב) אך אחר כך מתחיל ואמר ויאמר כו', והוא כי בא בלשון חבה לדבר ולומר על לבם לאמר, אל יצר לכם על פרידתי לא מצד עצמי ולא על עצמכם. על הנוגע אל עצמי, אל תחשבו כי חסרו מימי על מי מריבה, כי אינו כן, כי הלא בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, כי היום הושלמו הימים מאה ועשרים שלימות, כי כן ימלאו ימי הצדיקים שנים שלמים מיום ליום:
וידוע היה לדור דעה כי זה קצבת ימים כד"א (בראשית ו ג) בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה, ואמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה כו טו) בשגם הוא משה בגימטריא ומידת ימיו מאה ועשרים שנה. ומה שענש אותי הוא יתברך אינו לקצר ימי, רק שלא אוכל עוד על פי גזרתו להיות המוציא והמביא את ישראל, וזהו אומרו לצאת ולבא וזהו אומרו (במדבר כ יב) לכן לא תביאו כו':
ובכלל דבריו באומרו עוד, כיוון כי הגיע יום ממשלת יהושע, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא (שבת ל א):
ואם תצטערו עליכם שאיני נכנס לפחות לעבור את הירדן, כי ביום הזה האחרון לא יבצר ממנו עבור את הירדן אשר לפנינו ותהיה הארץ נוחה ליכבש בזכותי, זה אי אפשר כי וה' הוא ובית דינו אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה,

(ג) ושמא תאמרו היתה שכינה עמי, ובעברי היה ה' עובר ולא על ידי מלאך, ככל היד החזקה אשר עשה משה לדחות המלאך בבואו לפני ישראל, אך לא כן עתה על ידי יהושע. לזה אמר ה' אלהיך בעצמו הוא עובר לפניך הוא ישמיד כו'. ואשר תראו כי יהושע הוא עובר לפניך לא יבצר על ידי כן מעבור הוא יתברך, כי הלא הוא כאשר דבר ה' באומרו (לעיל כ יא) ה' אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים. או כאשר דבר ה' על ידי שאמרתי ליהושע (סוף פרשת דברים) עיניך הרואות את כל אשר עשה ה' אלהיכם לשני המלכים האלה כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה לא תיראום כי ה' כו' הוא הנלחם לכם. או מה שהוא עובר הוא כאשר דבר ה' (לעיל ג כח) כי הוא יעבור והוא ינחיל שהוא לחלק הנחלה, אך הכבוש לה' הוא. ולרבותינו ז"ל (עיין ספרי פרשת ואתחנן כט) שאומרו ינחיל הוא על הכבוש, יאמר מה שהוא עובר הוא כאשר דבר ה' שאמר והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה, כי אומרו אשר תראה הוא מיותר, אך הוא כי זכות ראייתך אותה יעשנה נוחה ליכבש, נמצא שעדיין זכותי עומדת לכם כאילו אני עובר ממש. ובזה מדבר על לבם בל ידאגו על הפרדו מהם:

(ד) והנה היותו יתברך עושה המלחמה, אפשר שנותן חרב איש באחיו וכל העם נצבים אך לפשט החללים, או שהוא יתברך מכניע מזלם וישראל הורגים עם הרוג. על כן אחרי אומרו ה' הוא עובר כו', אמר אל יעלה על לבבכם שהוא יתברך יהרגם או יתן חרב איש באחיו ואיש ברעהו, כי אם ועשה ה' להם כאשר עשה לסיהון ולעוג שהוא הכניע מזלם וישראל הכום, כמאמר הכתוב בסיחון (במדבר כא כד) ויכהו ישראל לפי חרב, ובעוג ויכו אותו כו' (שם כא לה), כי אם שישראל הכום, אליו יתברך יתייחס הדבר, וזהו אשר השמיד אותם כי הכניע מזלם וניתן להם כח להכותם:

(ה) ושמא תאמרו למה לא יעשה בדרך האחרת, לזה אמר ונתנם ה' לפניכם, ולא יהרגם הוא שלא בפניכם כאשר עשה בימי חזקיה או כדרך אסא, הלא הוא, למה שועשיתם אותם ככל המצוה שתעשו המצוה בידיכם של לא תחיה כל נשמה, ויהיה לכם הזכות הלזה:

חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם כי יי אלהיך הוא ההלך עמך לא ירפך ולא יעזבך:

אמר מה שתצטרכו להתחזק ולהתאמץ בל תיראו ואל תערצו מהבטת פניהם, הוא בהיותכם בלתי בעלי אחדות ומתייחסים לרבים, כי על כן אמרתי בלשון רבים הזקו כו', אך אם תתאחדו אינכם צריכים דבר, כי ה' אלהיך עמך כו' ומורא לא תעבור עליכם, כי הלא ה' אלהיך עמך לא ירפך מלהיות לך רפיון, וכל שכן מורא ותשות כח, ולא יעזבך מהיות עמך להמיתם על ידיך:

ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע יי לאבתם לתת להם ואתה תנחילנה אותם:

אחרי אומרו לישראל כי ה' הוא עובר לפניהם, ומה שעובר יהושע לא שהוא הכובש והמביא, רק כאשר דבר ה' כמפורש למעלה, שהוא להנחיל בלבד לכל שבט חלקו. על כן קרא ליהושע ויאמר אליו חזק ואמץ כי אתה תבוא את העם הזה לומר אינך הכובש רק בא אתם. כי הלא היא אשר נשבע לאבותם לתת להם שהוא לתתה בעצמו יתברך. אך אתה לא תעשה רק שתנחילנה את ישראל. והנה זה היה לעיני כל ישראל על כן אמר תבא את העם, ולא אמר תביא את בני ישראל אל הארץ, כאשר אמר לו אחר כך באומרו [להלן לא כג] ויצו את יהושע ויאמר חזק ואמץ כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ כו'. אמנם אם היה אומר לו לפני ישראל אתה תביא, היה נראה להם שהוא המביא והכובש ויחשבו שלא יהיה נעשה על ידו יתברך, כי לא יעלה על רוחם כי כאשר היה עם משה יהיה עמו, על כן לעיני כל ישראל אמר תבא את העם כי אתה בלבד תבא. ושיעור הכתוב, ויאמר אליו למה שהיה לעיני כל ישראל, חזק ואמץ כי אתה תבא כו', כלומר מה שאין כן כאשר דבר עמו לבדו כי אז גלה לו ואמר תביא כו':

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

ענן תגיות

%d בלוגרים אהבו את זה: