ללמוד וללמד ולהפיץ תורת משה אלשיך הקדוש

פרשת וזאת הברכה

וזאת הברכה

 פירוש האלשיך ז"ל – ספר תורת משה על דברים – פרק לג פסוק א

וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל לפני מותו:

ראוי לשים לב אל וא"ו של וזאת. אך הנה היה מקום לחשוב ולומר, כי לא תערך קדושת מאמרי התורה שמבראשית ועד כאן שהם מאמרי פיו יתברך, אל ברכות אלו היוצאים מפי משה רבינו ע"ה אל ישראל, ויהיו הדברים האלה ככל הברכות שיברך איש צדיק מעצמו את בנו ודומה לו. על כן הטיל וא"ו, ולא אמר זאת *הברכה* כלומר *וזאת* תוספות על הקודם ודומה לו. וזה משלשה טעמים.

אחד שהם דברי משה בלתי דומה לילידי אשה זולתו, וזהו אשר כרך משה,

שנית להיותו איש האלוקים וסתם דבריו מאתו יתברך המה מרוח קדשו, ומה גם להיות את בני ישראל שגם הם בני אל חי ומשפיע ברכתם מאתו יתברך.

שלישית שהוא לפני מותו סמוך למיתתו, כי אז שכינה שורה עם הצדיק ורוח יתירה, כמו שאמרו בספר הזוהר (עי' ח"ג נג א, פח א) על פסוק (תהלים קד כ) תוסף רוחם יגועון, ומה גם משה שעל תוספת ערכו וגדולתו תהיה תוספתו. וזהו לפני מותו ועל כן גדל יתרון ברכת כל צדיק בעת מותו מבקרב ימיו, ועל כן משיגים אז יותר מבכל חייהם כאשר שמואל הקטן התנבא לפני מותו (סנהדרין יא א):

עוד אפשר על מה שאין בברכות אלו ברכה לשמעון, והיה אפשר כי לא מאתו יתברך יצא הדבר, רק ממשה על שהקניטו זמרי ושבטו באומרם אליו בת יתרו מי התירה לך (סנהדרין פב א). על כן הטיל וא"ו לדמות זו אל הקודם, כי גם זה מאת ה' צבאות יצא. והראיה כי הלא היה איש האלהים והכל מאתו, ואשר הוא איש האלהים לא יטור איבה ומה גם לפני מותו או יאמר הפך זה, לומר כי בברכות ראשונות של יעקב ושל הקב"ה נכללו כל ישראל כמפורש בברכות יעקב, ובזו היה נראה שלא היו רק לי"א שבטים ולא לשמעון שלא נזכר. ועל כן אמר וזאת נוסף על ברכות ראשונות הוא כהם. ושיעור הכתוב וזאת הברכה אשר ברך משה גם הוא אל בני ישראל ככל הקודמות, כי מה שלא גרע מהם בחייו באומרו (דברים א יא) יוסף ה' עליכם כו' לא גרע במותו, וזהו לפני מותו והוא כמאמר רבותינו ז"ל (ספרי שמח) שנכלל שמעון בברכת יהודה באומרו שמע ה' קול יהודה, או בפסוק הכולל את כלם כאומרו אין כאל כו', ובפסוקים אלו שלפני יחי ראובן. ולפי זה אפשר גם כן לומר שהוא"ו וזאת תרמוז כמוסיף וזאת הסמוך עד יחי ראובן, היא הברכה ככל השאר:

ויאמר יי מסיני בא וזרח משעיר למו הפיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש מימינו אשדת למו. אף חבב עמים כל קדשיו בידך והם תכו לרגלך ישא מדברתיך:

ראוי לשים לב.

א. אומרו ויאמר כי מלת ויאמר תראה מיותרת.

ב. אומרו מסיני בא כו', מה ענין פסוקים אלו אצל הברכות, ומיד אחר פסוק ראשון היה לו להתחיל ולומר יחי ראובן:
ג. אומרו מסיני, ומהראוי יאמר לסיני, וגם יותר היה צודק יאמר לשון הליכה מלשון ביאה, והראוי יאמר מסיני הלך.

ד. אומרו וזרח משעיר כו', שאם הוא ענין רבותינו ז"ל (ספרי שמג) שהלך לשעיר לאמר לאדום שיקבלו את התורה, מה ענין לזריחה בזה, ולא אמר לשון ביאה או הליכה.

ה. היה ראוי יאמר לשעיר ולא משעיר, וכן באומרו הופיע מהר פארן היה ראוי יאמר הלך להר פארן.

ו. אומרו ואתה, למה נאמר בלשון תרגום ולא אמר ובא. ועוד אומרו מרבבות, ומהראוי יאמר ברבבות.

ז. אומרו מימינו אש דת למו, מהו ייחס ייחוד הימין אל הדת:

ח. אומרו אש דת, שאם הכונה הוא שהיתה דת של אש, היה לו לומר דת אש ולא אש דת:

ט. כי מלת למו היא מיותרת.

י. אומרו אף חבב עמים, אם פירוש אומרו עמים הוא על האומות כמשמעו, איך יתכן שהוא יתברך חובב האומות ואדרבה לא יכנה שמו רק על ישראל, ואם פירושו על השבטים למה יקראם פה בלשון עמים.

יא. אומרו מלת אף ולא אמר גם חובב עמים.

יב. אומרו קדושיו לשון יחיד אחר אומרו עמים לשון רבים.

יג. אומרו והם תכו והיה לו לומר הכו.

יד. אומרו ישא מדברותיך והיה לו לומר ישאו.

טו. אומרו תורה צוה לנו משה כו', איך מתקשר אל הקודם.

טז. אומרו ויהי בישורון מלך כו', אם הוא כי משה הנזכר היה בישורון מלך, מה חידש לנו ומה יתן ומה יוסיף הגידו יתברך פה אותנו שהיה בישורון מלך:

יז. אומרו בהתאסף ראשי עם, האם התאספו להמליכו ראשי עם.

יח. אומרו יחד כו', שאחר שהתאספו מי לא ידע כי יחד היו שבטי ישראל, וגם למה שינה תוארם העם לישראל:
(ב) אמנם הנה כיוון שני דברים בהקדמת ארבעה פסוקים אלו. אחד כי הלא בראותם שאין ברכותיהם שוות כי אם מרבה לאחד וממעיט לאחד, פן יעלה על רוחם כי אך רחוק יהיה בין מדרגת אשר הרבה בו ובין מדרגת אשר מיעט בברכתו. שנית כי בראותם את משה מברך אותם שהוא בשר ודם ולא ברכם ה', חש פן יאמרו ישראל כי קלי הערך היו הרבה בני ישראל לפני הקב"ה בערך משה, על כן רב להם לישראל יתברכו מפי משה, כי גם בזה גדול מאד חשיבותם כי הן מעט ערכם לפניו יתברך:
על כן על שני הדברים האלה הקדים ואמר, ראו עתה מה גדול חשיבתכם לפניו יתברך, כי הלא גדלתם מאד, אין צריך לומר על כל העובדי גילולים כי אם גם אפילו על מלאכי עליון, כי הנה ה' מסיני בא וכו' אף חובב עמים וכו', ועל השנית אמר תורה צוה לנו כו' ויהי כו', לומר כי כמעט שוה ערכו לערכם, ומה גם בהיותם כל ישראל יחד שיש רבוי ואחדות מכל ישראל קדושים. באופן שגם ברכתו אליהם מאתו יתברך תתייחס ולא ממשה. כי כל אשר ברך אותם משה מה' הוא כאשר היחל לרמוז בפסוק ראשון:
וביאור הכתובים ויאמר ה' מסיני בא וכו', לומר הנה אמרה תורה וזאת הברכה כלומר אין הברכות מתייחסות לבשר ודם, כי הלא הם ככל גופי תורה, שהוא ענין הוא"ו כמפורש כי כל דברי ברכתו מאת ה' צבאות יצאו, כי גדול משה כי איש האלהים הוא, ומה גם בהיות לפני מותו כמדובר בפסוק ראשון. ועתה אומרת התורה, הנה אשר רמזתי באומרי וזאת בוא"ו, אל יעלה על רוחכם כי לא כן לב משה רק שהוא גדול מאד בעת כל כללות ישראל יחד, ושרב להם להתברך מאיש כמוהו, כי אם אדרבה ויאמר משה אליהב טרם יברכם, הקדמה, להורות להם כי גדול ערכם לפני הקב"ה מאד, ושגם את עצמו אינו מחשיב לגדול מהם, באופן כי גם שמפיו יתברך הם מתברכים ואין עיקר הברכה כי אם ממנו יתברך:

וזהו ויאמר ה' מסיני בא, לומר ראו ענותנות משה, כי גם הוא אמר ה' מסיני כו', שהוא הענין בעצמו להגיד איך ערכם לפניו יתברך ושאינו מחשיב עצמו לגדול מכללותם. והענין ה' מסיני בא כו' לומר ראו עתה חביבותו יתברך אליכם, כי הנה אין צריך לומר על הגוים ועל הממלכות, כי אם גם על מלאכי מרכבתו גדלתם מאד והוא על האומות. כי הלא ה' לישראל מסיני בא בכבודו ובעצמו להקביל פניהם, מה שאין כן לעשו וישמעאל, כי לא הלך אליהם בעצמו רק וזרח משעיר, כי לא בא שמה עיקר שכינה, כי אם למה שמלא כל הארץ כבודו מאתו התפשטות כבודו הנמצא שם זרח לדבר עם השר. וזהו אומרו משעיר שהוא מהנמצא משעיר. ועל דרך זה הופיע מהר פארן, הנה לישראל יתרון עצום ורב על האומות:
וגם על מלאכי השרת, כי הנה ואתה מרבבות קדש והוא שהיה לו לומר ברבבות, אך הוא כי בבקשו להקביל פני ישראל עזב בסיני את מרכבת מלאכיו, ובא להקביל את ישראל ועשה מרכבה מישראל עמו, וזהו מרבבות ולא אמר ברבבות. ומה מתוק מדבש מאמר התורה בזה באומרו ואתה ולא אמר ובא, והוא כי הנה ידענו מאמרם ז"ל (תוס' ברכות ג א ד"ה ועונין) כי נתקן הקדיש בלשון תרגום לבל יקנאו מלאכי השרת כי לא יבינוהו. והלא יקשה כי הלא אין לך קנאה גדולה מזו, שתגלה התורה שבא ונסתלק מהרבבות מלאכיו ועזב מרכבתם ויעשה מרכבה מישראל, ושיכתב בתורה ונקראו גלוי לכל העמים. על כן מה עשה הוא יתברך לא הכתיב ובא מרבבות, כי אם ואתה בלשון תרגום, כמעשה תיקון הקדיש לבל יקנאו:
ושמא תאמר איך יתכן יהיו בני אדם מלובשים בחומר מרכבה אל השכינה. אל תתמה כי הלא מימינו יתברך היה אש דת למו בסיני, שהוא מצד גדולות נפשותם כי חלק ה' אמרה נפשם, ואיך מלובשים בגוף עצרו כח לקבל אש דת, ולא נכוו וסבלו רוחניות אש דתו יתברך:
אלא הוי אומר כי זה חסדו יתברך הנותן בהם כח בהשתלשלות נשמותם להשיג בגוף ונפש, מה שאין אומה זולתה יכולה לסבול. וזהו אומרו מימינו ולא אמר בימינו, לומר מצד חסד ימינו נמשך היות מה שהוא אש דת למו ולא עצרם הגשם:

או קרוב לזה, יאמר, איך יתכן יעשה מרכבה מחומריים, והלא התורה שנתן להם אז היה הפשט ולא הרוחניות הוא סוד פנימיות התורה:
לזה אמר הנה מימינו אש דת למו, כי גם הפשט שניתן למו למה שהיתה מימינו יתברך, ולא על ידי השתלשלות שליח גם אש היא מה שהיה דת למו. כי גם הפשט תוכיותו אש ורוחניות, כמו שכתבנו בפירוש שיר השירים. כמאמר רבותינו ז"ל (מדרש שה"ש א, נאוו לחייך) באומרם על היות אש מלהטת סביבות בן עזאי והוא היה דורש, והשיב לו לאו אלא שהייתי חורז מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני. שהוא כי גם הפשט לאיש מלובש יחשב כי הלא קול דברי פשט היו ישראל שומעים בסיני, אלא שלמה שהיה מפיו יתברך אשר הוא עצם הרוחניות ומתוך האש הגדולה. ובכלל הדבר כי גם הסוד הרוחני ניתן לישראל לזוכה בו כנודע:
או יאמר, פן תאמרו אין זה יתרון, כי למה בחר ה' באדם מבמלאכי השרת אם שלא היתה נאותה להם כי הם רוחניים והיא גשמית ופרטיים, כמו שאמרו ז"ל (שבת פח ב) שהשיבו למלאכים תורה מה כתיב בה אדם כי ימות וכי מיתה יש בכם, למצרים ירדתם לפרעה נשתעבדתם, לזה אמר ואתה מרבבות קדש שעזב את מלאכיו לתת תורה לישראל, ולא נתנה לרבבות קדש עם היות שמימינו אש דת, שהוא דרך הסוד הרוחני הוא מתייחס למו אל הרבבות הנזכר, ועם כל זה אתה ובא מהם, ולא נתן דרך אש דת המתייחס להם כי אם לישראל ניתן גם את הכל. וזהו ואתה מרבבות כי בא מהם ועזבם עם היות שזולת הפשט היה מימינו אש דת למו למלאכים, עם כל זה לא נתנה להם רק לישראל:
או שיעור הכתוב מימינו כו' רצה לומר מימינו וחסדו יתברך היה לישראל, שבא להם מסיני אש דת שהוא הרוחניות שהוא אש שהיה צודק היות דת למו לרבבות קדש הנזכר. ועם כל זה לא נתנה להם כי אם לישראל, ועלינו לשבח לאדון הכל כי הפליא חסדו לנו:

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

ענן תגיות

%d בלוגרים אהבו את זה: