ללמוד וללמד ולהפיץ תורת משה אלשיך הקדוש

פרשת בראשית

בראשית

פירוש האלשיך ז"ל – ספר תורת משה על בראשית – פרק א פסוק א

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ:

הנה מהראוי יאמר בראשית ברוא, או בראשונה ברא. כי הן זאת היתה עם רבותינו ז"ל לומר כי היא בי"ת בעבור, באומרם (בראשית רבה א ו) בשביל התורה שנקראת ראשית, או בשביל צדיקים שנקראו ראשית, וכיוצא בדרשות אלו:
ועל דרך הפשט יאמר כי הנה קיימו וקבלו רבותינו ז"ל (פסחים נד א – ובראשית רבה א ה) כי שבעה דברים קדמו לעולם, תורה וכסא הכבוד כו', והוכיחו כי התורה קדמה לכסא הכבוד באופן שהיא ראשית לכל. עוד שנית אמרו רבותינו ז"ל בתנחומא ובבראשית רבה (א ב) כי בתורה ברא הקב"ה שמים וארץ. ובזה יתכן כי טרם תספר מציאות הבריאה, ספרה לנו במה בראה, וזהו אומרו בראשית ברא, לאמר במה שהוא ראשית לכל – היא תחלה וראש לכל, שהוא גם לשבעת הדברים – בה ברא אלהים את השמים כו':
והנה הוא שעל ידי צירוף אותיות התורה ברא אלהים שמים וארץ, כמאמרם ז"ל (ברכות נה א) יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהן נבראו שמים וארץ. אך הנה מצאנו לרבותינו ז"ל בבראשית רבה (א ב) רוח אחרת מעין דרך זו. כי לא בחרו בבחינה זו בביאור מלת בראשית, כי אם על היות התורה כלי אומנות כפנקס שביד האומן. וזה לשון מאמרם ז"ל ואהיה אצלו אמון – אומן, התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה, בנוהג שבעולם מלך בונה פלטין אינו בונה אותו מדעת עצמו, אלא דפתריות ופנקסות יש לו לדעת האיך הוא עושה חדרים היאך הוא עושה פשפשין, כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם, והתורה אמרה בראשית ברא אלהים ואין ראשית אלא תורה היאך מה דאת אמר ה' קנני ראשית דרכו, ע"כ:
ולבא עד תכונתו נעיר בו קצת מההערות הראויות בראשונה:
א. אומרם התורה אומרת כו' שהם דברי מותר, כי מי לא ידע כי התורה היא האומרת:
ב. כי תחלה אמר אמון – אומן, שיורה כי התורה היא האומן, ואחר כך אמר שהיא כלי אומנות:
ג. איך נרמז כלי האומנות באמון, ולמה לא נאמר אומן בפירוש:
ד. כי אין המשל צודק כלל, כי הלא בנמשל המלך והאומן אחד המה:
ה. כי התורה מספרת סדר הבריאה היאך היתה ואיך יאמר שהיא כפנקס שלמדים ממנו לבנות ולעשות חדרים ופשפשים:
ו. אומרם מביט בתורה ובונה, האם צורך אליו יתברך חלילה להביט בתורה כאומן שמביט בפנקס, היבצר ממנו האיך יעשה חדרים או פשפשין. ומאומרם כך היה הקב"ה כו' יראה שהוא בדמותו בצלמו ואין דומה לו כלל:
ז. אומרם והתורה אמרה בראשית כו' למה זה אמרה בלי צורך ובלי קשר:
ח. אומרם בנוהג שבעולם כו', כי טבע לשון זה הוא הפך הנדון שלפנינו, אך עתה הנה הוא רוצה לדמותו ממש באומרו כך היה הקב"ה כו', ומהראוי יאמר למלך שבונה פלטין כו':

והנה לבא אל הביאור נקדים שתי הקדמות מפורסמות:
א. כי הנה על ידי התורה אלהית נברא העולם כמאמרם ז"ל ריש מדרש תנחומא, וכמאמרם (ברכות נה א) יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ. וידוע כי לא יפעל בהן כחרש עצים במקבות ובגרזן שהם כלים נפרדים מהחוצב בם והוא לבד הפועל כי לא ירעו ולא ישחיתו, וגם היטב אין אתם מבלי דעת החוצב בם לכל אשר יחפוץ בחרושת עץ לעשות. אמנם אותיות התורה, גם כי התורה כלי אומנותו, לא יתייחסו לנפרדים מאתו יתברך חלילה כי הוא יתברך וחכמתו – היא התורה – אחת היא, כי חיות ורוחניות המה, וכאשר יוצרנו יוצר בראשית יצר את העולם בהן המה היוצרים, כי הן הן שמותיו וחכמתו יתברך בלתי נפרדים מן איכותו. הנה כי ממוצא דבר ימשך כי גם בתורה יפול שם אומן במעשה בראשית:
הקדמה שנית והוא כי הנה ספור הדברים הנבראים בששת ימי בראשית כאשר יתפרשו על דרך הסוד, הלא ירמזון אל דברים נאצלים עליונים רוחניים לאין תכלית, ועד לא נברא העולם – כי התורה קדמה אלפים שנה – הוא לבדו היה הנרצה בכונת הכתובים, כי איך יאמר ברא אלהים את השמים כו' ועדיין לא נבראו, אך המה נדרשים על דרך הסוד, ועל הדרך ההוא בקשוה מלאכי השרת ולא על דרך פשטה כאשר היא אצלנו. וכאשר ברא אלהים את השמים והארץ וכל צבאם את הכל עשה יפה בעתו, רמז ומקביל אל הדברים הנרצים בכונת הכתובים על דרך הסוד. נמצא כל סדר ותיקון מעשה בראשית בכל פרטיו ונקודות זמן עשיית כל דבר ואופן עשייתו, לפי פשטו הוא מכוון אל כונת הכתוב בנרצה בו לפי כונת הכתוב לפי הסוד והדברים הנאצלים עליונים הנרמזים בו כנודע ליודעים חן. ואם כן אחר שבריאת העולם היה על דרך וסדר מתייחס אל דברים עליונים ואצילותם – שהם כונת המקראות לפי סודם, ועל פי סודם וענינם נברא, הנה תדמה התורה קודם בריאת העולם אל פנקס האומן שכתוב ומצוייר בו היאך יעשה חדרים ופשפשין ועל פיהם יעשה, כי כן עשה ה' שמים וארץ וכל צבאם על פי הדברים הנרמזים בתורה על דרך הנסתר שבה. ואמר מביט בתורה, לומר שעל ידי הביטו יתברך בדברים העליונים הנאצלים למעלה שהם ענין הכתוב בתורה כמדובר, על ידי הבטתו בהם – שהוא הביטו בתורה עצמה כי איכותם בה – היה שפע כל דבר מהם משתלשל אורו עד למטה ומהוה דוגמתו:
והנה על הבחינה הזאת השנית תקרא התורה כלי אומנותו כפנקס האומן, ועל בחינת הקדמה הראשונה תקרא אומן, באופן כי שניהם כאחד יצדקו בתורה אלהית:
ובזה נבא אל ביאור המאמר, והוא כי הוקשה להם שמהראוי יאמר אמונה בפת"ח האל"ף, שהיתה מגודלת אצלו יתברך, על כן אמר כי אמון הוא כאומר אומן, והוא על הבחינה הראשונה. ומפני שהרגיש שהיה לו לומר אומן בפירוש, לזה אמר התורה אומרת כו' כלומר גם כי יש בחינה שהתורה תקרא אומן, עם כל זה למה שהתורה עצמה היא המדברת אינה אומרת על עצמה הבחינה הגדולה ההיא כי אם הקטנה הימנה ללמד דעת ענותנות אל לומדיה. וזהו התורה אומרת כי אף שרומזת היותה אומן אינה אומרת בפירוש רק היותה כלי אומנות. ולהורות המצא בה שתי בחינות, אמר בנוהג שבעולם וכו', לומר כי כאשר בנוהג שבעולם ימצאו מעמד שלשת הדברים מלך ואומן ופנקס. כך שלשת אלה ימצאו יחד בהיותו יתברך מביט בתורה ובונה את העולם, כי הוא יתברך הוא המלך, ושתי בחינות התורה הנזכרת הם האומן והפנקס. ולא הוצרך לפרש איך היתה אומן כי פשוט הוא, רק איך היתה פנקס, ונרמז היותה פנקס באומרו היה מביט בתורה ובורא, כי כאשר האומן מביט בפנקס האיך יעשה חדרים פשפשין, כן הוא יתברך על ידי הבטתו אל סודות התורה שבתיבות מעשה בראשית שהוא בנין אצילות העליון, היה בורא כל פרטי הבריאה למטה להקבילם אל הדברים העליונים הנרצים לפי ספור הבריאה לפי סודם:

ועתה בא לגלות לנו מהיכן למד שלמה להסתיר הבחינה הראשונה ולא אמר אומן כי אם ברמז עם שהיה מפליג במעלת התורה, ואמר שלמד מהתורה עצמה שאמרה בראשית ברא אלהים כו' שמורה היותה כלי אומנות שבה ברא ה' את השמים כו', ולא נאמר ראשית ברא את השמים שהיה מורה הבחינה הראשונה וזהו והתורה אמרה כו'. ולהיות שאין הדמות הנמשל אל המשל רק באשר נמצא בו שלשת הדברים, אך האומן והכלי הם בנמשל בלתי נפרדים כאשר הם במשל, על כן אמר בנוהג שבעולם ולא אמר למלך שבונה כו'. ועל המצא בו שלשת הדברים הנמצאים במשל אמר כך היה הקב"ה כו':
הנה פירוש אומרו בראשית, במה שהוא ראשית – היא התורה – ברא אלהים כו', שהוא כלי אומנותו יתברך. ושיעור הכתוב על פי דברי המאמר, שטרם יברא העולם השפל היה ביאור כל פרטי הבריאה מתפרש על בנין אצילות העליון שהוא קודם לעולם, ודוגמתו היה כל מה שנברא למטה, כי מבנין אצילות העליון נתפשט ונשתלשל שפע מכל פרטים עליונים ונתהוו כל מה שלמטה דבר יום ביומו:
ובזה יאמר בראשית במה שהוא ראשית הוא בנין אצילות עליון ברא אלהים את השמים כו' כמדובר שהיה מביט וברא את העולם:
או יאמר כמאמרם ז"ל (בראשית רבה א א) כי שבעה דברים קדמו לעולם תורה וכסא הכבוד כו' וביארנו במקומו כי כלם הוצרכו לבריאת עולם ובלעדם היה בלתי מתקיים כאשר הארכנו שם. ובזה יאמר בראשית שהוא במה שהוא ראשית לכל שהם השבעה דברים ברא אלהים את השמים ואת הארץ:
או יאמר כי הנה אמרו רבותינו ז"ל (אבות פרק ה משנה א) בעשרה מאמרות נברא העולם, והנה הקשו בגמרא (ראש השנה לב א) תשעה הן, ותרצו בראשית נמי מאמר הוא. והנה ראוי לשים לב שאם כן איפה למה לא נאמר ויאמר אלהים יהיו שמים וארץ ככל יתר מאמרות:
ולבא אל הענין נשית לב גם על מאמרם ז"ל (בראשית רבה ד א) באומרו ביום השני יהי רקיע שהוא יחזק הרקיע, כי לחין היו בראשון ונתחזקו בשני. כי הוקשה למו כי אחר הברא שמים בראשון איך יאמר בשני יהי רקיע על כן פירשו על החזוק. והלא יפלא הפלא ופלא האם יד ה' תקצר חלילה מלהחזיקם בראשון שהוצרך יום שני, ומה גם פעולותיו יתברך שאינם תחת הזמן, ולא עוד אלא שהוצרך מאמר בפני עצמו להחזיקם. ועוד למה קרא אל החזוק הויה:
אמנם לבא אל הביאור נקדים לבאר ענין הברא העולם במאמרות איך הוא ולמה היו עשרה לא פחות ולא יותר. אך הוא כי הנה רצה הקב"ה להשפיע שפע אל העולם השפל בהבראו, מכל בחינות כחות עליונים, הלא המה עשרה ולא תשעה כמדובר בספר יצירה, ועל כן על ידי עסק התורה הכלולה מכולן כנודע יאירו יחד כולן ויושפע שפע מכולן. וזה ענין כל מאמר מעשרה מאמרות הנאמרים במעשה בראשית, כי כל אחד מהם הוא מאמר מהכחות ההן. באמור הוא יתברך המאמר הראשון, אותו רוח פיו היוצא מאתו הוא אור שפע רוחני מבחינת הכח הראשון, המשתלשל ומתפשט ומתלבש ומהוה – המציאות הראשון אשר גזרה חכמתו יתברך לברא בו שהוא – את השמים ואת הארץ. ובהבל פיו יתברך במאמר השני באמרו יהיה אור נתהוה האור. וההיקש בכל השאר כי גדול כח איכות הדבר היוצא מפיו יתברך. והוא מאמר רבי (יוחנן) [יונתן] (חגיגה יד א) כל דבור ודבור היוצא מפי הקב"ה נעשה מלאך. והוא מה שהנביא דבר (ישעיה נה) כי כאשר ירד הגשם כו' כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי כו', כאשר יתבאר עוד במאמר פרקי רבי אליעזר שנזכיר בדרך שאחר זה בס"ד:

ונבא אל הענין והוא כי אחר שהמאמר הראשון מהעשרה היה העליון מכולם, על כן מה שמתהוה ממנו מדברים גשמיים לגודל דקות רוחניותו אינו יוצא אל הפועל קנין חומריי ממשיי בעצם, כי אם מציאות התלבשות גשמי בצד מה, שצריך אחר כך מאמר מבחינה שלישית אליה לגמור הויה עצמית ממשיית בגשם חזק. ועל כן אפילו השמים לא קנו הויה ממשיית חזקה ביום הראשון כי אם היו לחים שלא היה רק התלבשות מה, עד בא המאמר השלישי שהוא שלש מדרגות למטה הימנו והוא הקנה הויה גשמית בעצם. ועל כן נאמר יהי רקיע כי עדיין לא היה ברקיע הויה קנינית בעצם עד יום שני במאמר שלישי. אך הארץ למה שטבעה עכור יותר הוצרך להוות אותה ולתתה תוך יסוד המים שהוא יסוד גשמי ושם נגמר עצמותה:
והוא מאמרם ז"ל (פרקי דרבי אליעזר פרק ג) על פסוק (איוב לח) בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו, נטל עפר כו' והשליך אל המים כו' כמבואר אצלנו. ובזה נמצא טעם למאן דאמר כי האורה נבראת אחר שמים וארץ כפשט ו,כתוב, כי הלא היותר דק היה ראוי יברא תחלה. אך הוא כי יותר דקות הוא מה שלא נגמר עד השלישי מהאור שנגמר בבת אחת, ועם כל זה יותר דקות הוא גמר האור מגמר הרקיע על כן נהיה על ידי מאמר שלישי לא בשני. ובזה הטיב אשר דבר בראשית ברא כו' ולא אמר ויאמר אלהים יהיו שמים וארץ, כי הלא היה נראה שנגמרו בראשון ויקשה עלינו מאמר הכתוב ביום שני יהי רקיע, על כן להשכילנו בינה אמר בראשית כו', לומר הלא תראה במאמר שלישי יהי רקיע אל תתמה איך הוצרך לגמור הויתו בשני, כי דע איפה כי בראשית שהוא במה שהוא ראשית שהוא הבחינה הראשונה העליונה מכל העשר העליונים ברא אלהים, ואף על פי שהכל היה יוצא אל הפועל על ידי העשירית ולא היתה משמשת רק למעבר לשל מעלה, ועל כן לא היה מבוא לגשמיות לקבלו בעצם עד שויאמר אלהים יהי רקיע כי אז נגמר ונתחזק כמדובר:
או יאמר מעין האמור בשום לב אל מאמרם ז"ל (בראשית רבה יב טו) כתיב ברא אלהים וכתיב ביום עשות ה' אלהים, אלא בתחלה עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין ראה שלא היה מתקיים שיתף בו מדת רחמים ע"כ:
והלא יקשה כי לא בסתר דברה תורה בראשית ברא אלהים שמורה כי היתה בריאה ממש בשם אלהים לא מחשבה בלבד. עוד ראוי לשית לב אל מאמרם ז"ל בפרקי רבי אליעזר ריש פ"ז וז"ל בלא עמל ובלא יגיעה ברא הקב"ה שמים וארץ שנאמר בדבר ה' שמים נעשו וכבר שמים נעשו, אבל בתולדות יגיעה כתב בהו שנאמר וברוח פיו כל צבאם ע"כ. והלא כמו זר נחשב אומרו יגיעה בו יתברך בתולדות, חלילה כי לא ייעף ולא ייגע, ועוד שגם ראייתו אין בה זכר יגיעה:
אמנם לבא אל הענין נקדים ארבע הקדמות:
א. אשר כתבנו למעלה כי הברא העולם על ידי המאמרות היה כי רוח פיו יתברך היוצא במאמרו הוא הפועל ומהוה ההויה הנאמרת בו כמאמרו יתברך כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה אשר חפצתי כו' כמדובר בסמוך:

ב. והוא מאמר רבותינו ז"ל כי הנה במאמר ראשון ביום הראשון נבראו כל המציאות כלם אלא שבכל יום ויום היו כל תולדות שמים וארץ יוצאים אל הפועל מאשר היו בכח בראשון:

ג. בשום לב למה לא פעל ועשה הוא יתברך על ידי מחשבה ולא יצטרך מאמר בפועל. אך הוא כי לגודל דקות המחשבה אין ההויה המתהוית בה מציאות עצם גשמי ממשיי כי אם דק מעין הרוחניות, על כן הוצרך ביום הראשון יתהוו שמים וארץ וכל הנכלל בהם בכח מציאות הויה דקה, ואחר כך על ידי מאמר שני ושלישי היה הבל פי המאמר נמשך ומתפשט ומהוה מה שהוא ענין דברי המאמר עצמו:

והנה המציאות הראשון שהיה בלי התפשטות הבל הדבור רק מחשבה בודדת במקומה, ההוא יתייחס בו לומר שבלא עמל ויגיעה נברא. אך מה שצריך להתהוות על ידי התפשטות הבל פיו ההוא יתייחס לעמל ויגיעה כלפי שמיא למה שצריך לשלשל ולהעבות הרוחניות:

ד. כי הנה אמרו רבותינו ז"ל במדבר רבה (ג ג) כי כאשר באומרו וה' עניינו הוא ובית דינו, כך באומרו יתברך ואני הוא ובית דינו, והוא כי הוי"ו הוא עליו יתברך, ואומרו ה' או אני הוא הבית דין. והנה גם אנו נאמר על פי דרכם כי באומרו פה ורוח אלהים יכוין כי רוח אלהים היא שכינה שהוא הבית דין והוי"ו שבראש תיבה כלומר הוא ובית דינו:
ובזה נבא אל הענין, והוא כי הוקשה לרבותינו ז"ל בכתוב, א. למה חילק לשנים בדבר ה' שמים נעשו ואחר כך וברוח פיו וכו', ולא אמר בדבר ה' שמים וכל צבאם נעשו. ועוד למה בשמים נאמר דבור ובצבאם רוח פיו:

ועוד כי מהראוי יאמר בדבר ה' שמים עשה ולא יאמר נעשו שהוא כאילו נעשו מאליהן:
על כן גזר אומר כי היה הפרש בין זה לזה. והוא כי טרם היות מציאות הויה גשמית לא שמים ולא ארץ, בעלות במחשבה לבוראם, נברא במחשבה מציאות שמים וארץ אך בדקות כפי יחס המחשבה. אך עדיין לא נתעצמה הבריאה להיות עשיה בעצם, כי אם בדקות מעין רוחניות היתה, עד בא יום שני במאמר שלישי שאז על ידי התפשטות הבל פיו, המאמר ההוא היה מתעבה וקונה ההויה ממשית וחזוק גשמי, ועל כן בראשון לא נגמרו שמים וארץ להתחזק בגשמות עצמי. וזהו מאמרם ז"ל (בראשית רבה ג ב) בלא עמל ויגיעה ברא הקב"ה את השמים שנאמר בדבר ה' שמים נעשו וכבר שמים נעשו, שהוא כי שמים וארץ בראשון שלא היה עדיין גשמות בעולם, לא הוצרך הבל הדבור להתפשט בעולם הגשמי, מתלבש ומהוה גשמיות, רק נשאר המאמר בודד במקומו וכבר נעשו בלי התפשטות הבל דבור. אך בתולדות היוצאות אל הפועל בשאר ימים רוח פיו היה הולך ומתפשט ומהוה מציאות ממשי:
ובזה נבא אל ענין הכתוב, וביאור המאמר הראשון, והוא כי הנה כל פעולה תכלול שלשה דברים, מחשבה דבור ומעשה, וראשית שלשתן היא המחשבה. ובזה יאמר במה שהוא ראשית היא בחינת המחשבה ברא אלהים שהוא מדת הדין, ולמה שגם המחשבה פועלת אלא שהיא בדקות, אמר ברא ולא אמר עשה, אך מציאות בריאה היא באמת. אלא שעל ידי כן אם היתה נגמרת הבריאה על ידי מדת הדין היה נמשך שלא יתקיים העולם, כי אם מיד בהתחלת הדורות המכעיסין ובאין היה חוזר לתהו ובהו. ומה גם למה שאמרו ז"ל (בראשית רבה ה ה) שלמה הים מימיו גבוהין מן הארץ כדי שייראו מלפניו יתברך שאין צריך רק להציף המים על פני הארץ כטבעם. וזהו אומרו והארץ כו' לומר אחר שבמחשבה ברא אלהים את וכו' שהוא מדת הדין, ראה והנה הארץ היתה תהו ובהו וחשך הדין על פני תהום שישוב ויכסה הארץ, על כן ורוח אלהים מרחפת כו', והוא מה שכתבנו בהקדמה רביעית כי כמו שאמרו רבותינו ז"ל שכל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו ובאומרו ואני הוא ובית דינו, כן באומרו ורוח אלהים יהיה הוא שהוא הוא"ו של ורוח, ובית דינו שהוא רוח אלהים. שהוא כי ביום עצמו שיתף והשפיע צד חוזק ועשיה מה, בדבר שם רחמים. ועדיין היה הכל בדקות כי הכל היה במדה העליונה המתייחסת למחשבה, כי שם ה' לא היה, רק כי נשתתף רחמים בדין להיות מרחפת על פני המים פן יציפו את העולם כד"א על גוזליו ירחף. ובזה מה שאומר אחר כך ביום עשות הוא אחר השתוף הזה, שהבריאה שהיתה במחשבה שהוא בדקות נעשתה עשיה קנינית, כלומר יכולה להתקיים בגשמות לדקות המדה. ויהיה ביאור הכתוב לפי זה כשנשתתף להיות בדבר ה' – הוא שם הרחמים, כבר שמים נעשו, שלא הוצרך לומר ויאמר ה' אלהים יהיו שמים וארץ שהיא התפשטות הבל דבור, רק בשתוף שם רחמים עם מחשבת שם אלהים כבר נעשו ויתחזקו, שהוא גדר נוסף על מלת ברא שהיה על ידי מדת אלהים במחשבה – הוא בדקות מאמר ראשון המתואר במחשבה. אבל בתולדות עמל כתיב בהו דכתיב וברוח פיו כל צבאם, שהוא שהבל רוח פיו היה מתפשט ומתעבה ופועל ומהוה ולא היתה המחשבה לבדה פועלת בה על כן מתייחס הדבר אל יגיעה. וזהו אבל בתולדות יגיעה כתיב בהו, שהוא על ידי רוח והבל פיו יתברך המתפשט אחר הדבור, וזהו שמביא ראיה מוברוח פיו כל צבאם. אמנם למה שאין יגיעה צודקת בו יתברך רק בדרך השאלה שמחלק בכתוב בין שמים וארץ אל התולדות, על כן ייחסו הדבר אל הכתיבה באומרו יגיעה כתיב בהו ולא אמר ביגיעה נבראו, אך שמים וארץ היו בלי יחס יגיעה:

ועל פי הדברים האלה הוא מאמרם ז"ל בבראשית רבה (ג ב) בלא עמל ובלא יגיעה ברא הקב"ה את העולם שנאמר בדבר ה' וכבר שמים נעשו. כמדובר, שבלא עמל הוצאת הדבור מן הכח אל הפועל, ובלא יגיעת התהוות על ידי רוח פיו המתפשט מהמאמר, שמים נעשו. והוא כי כל מה שהדבר ראשון אל התחלת ההתלבשות הוא יותר דק ומקבל צורתו בקלות. אך להוציא תולדות מן השמים ותולדות מן הארץ, למה שהוא גשם מתוך גשם, כי בכח היו כל התולדות מיום הראשון כמדובר בהקדמה שניה, על כן הוצרך התפשטות והתלבשות רוח פי המאמר להקנות בהן הויה כאמור בדרך הקודם ביחזק הרקיע, כי לדקות הראשון לא קנו חזוק גשמי עדיין. וזה יאמר בראשית ברא כו' לומר במה שהוא ראשית שהוא המחשבה טרם הוציא המאמר מן הכח אל הפועל ברא את השמים כו':
את השמים ואת כו':
הנה ברבוי האתין אמר רבי ישמעאל (בראשית רבה א יט) את השמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות, ואת הארץ לרבות אילנות ודשאים וגן עדן ע"כ. והלא יקשה כי הלא חמה כו' ואילנות כו' נבראו אחר יום ראשון ואיך כללם ביום הראשון. אמנם כוונת הכתוב לדעתי להרים מכשול מאיש שוגה ומפתי, בל יעלה על רוחו כי הוצרך זמן על בריאת העולם ומלואו, ולא כן הוא חלילה לאל, כי על כן לא נאמר בששת ימים עשה ה' כו' רק אמר ששת ימים, כאילו יאמר שהששת ימים ברא ה' עם השמים והארץ:
וזאת תהיה כוונת הכתוב בראשית ברא אלהים את השמים שמרבה חמה כו' שהוא כללות כל תולדות שבשמים, שבהברא השמים היו תולדותיו בכח נבראים באיכות בדקות. וכן ואת הארץ, שעמה נבראו בכח כל תולדות הארץ אילנות ודשאים וגן עדן הארץ. נמצא שכל מה שנברא בימים שאחר יום ראשון לא היו רק כיוצאים ומתפרדים אלו מן השמים ואלו מן הארץ. והוא אומרו תוצא הארץ תדשא הארץ, כי בתוכה היו מיום הראשון ומוציאה אותם אחרי כן. ושיעור הכתוב בראשית ברא אלהים, לא בלבד שמים וארץ רק את כו' שמרבה האת שבשמים כל תולדות השמים, ואת שבארץ כל תולדות הארץ שזה כל העולם, שהכל נתהוה בראשון, אלא שהיה מתגלה כל פרט ביום הנכון לו לפניו יתברך. והגן עדן שאמר רבי ישמעאל הוא גן עדן הארץ, כמאמרם בבראשית רבה (טו ד) שמה שנאמר גן בעדן מקדם אינו מקדם לעולם אלא מקדם לאדם. וכן הוא דעת בראשית רבה ותנחומא וכן במכילתא על פסוק (ירמיה י) כי יוצר הכל הוא שיצר הכל כאחת. ופירשו על זה פסוק (שמואל א ב ב) ואין צור כאלהינו, ודקדקו לשון תוצא הארץ כמדובר:

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

ענן תגיות

%d בלוגרים אהבו את זה: