ללמוד וללמד ולהפיץ תורת משה אלשיך הקדוש

ויצא

תורת משה על בראשית – פרק כח פסוק י-יב

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא:
ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו:

ראוי לשום שכל והבין במקראות בהעיר קצת מההערות הראויות להעיר הלא המה. א. קשר אומרו ויצא יעקב וכו' אל לכת עשו אל ישמעאל, והפסיק בין ענין יעקב בענין עשו, כי זולת מה שכתב רש"י ז"ל ראוי לחפש אחר טעם שיהיה ענין אל הנוגע ליעקב. ב. כי הליכת יעקב פדנה ארם נאמר זה שלש רגלים. אחת וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם כו', שנית וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם, שלישית ויצא יעקב מבאר שבע. ג. באומרו למעלה וירא עשו כי בירך יצחק את יעקב וכו' ואחרי כן הוא אומר וירא עשו כי רעות בנות כנען וכו' והפסיק בין שני הכתובים בפסוק וישמע יעקב אל אביו ואל אמו, כי הלא יקשה למה לא גמר כל מה שראה פעם אחת, וריחק ראיותיו וישם בין הדבקים מה ששמע יעקב, ולא יתכן לומר שבכלל מה שראה עשו הוא ששמע יעקב אל אביו וכו' שאם כן למה אמר וירא פעם שנית. ועוד כי איך ראה שוילך פדנה ואחר כך כי רעות בנות כנען, ונהפוך הוא, כי זה ראה מיד כשדבר לו אביו טרם לכת יעקב, ועוד שמה שדברה לו אמו שעשו מבקש להורגו לא יתכן ששמע עשו שאין ספק כי בסתר דברה:
ד. מה צורך הודיע לנו שראה כי בירך יצחק את יעקב ושלח אותו וכו', כי אל מה שנמשך לעשו מזה שהלך אל ישמעאל אינו מעלה ומוריד מה שראה כי בירך כו' רק מה שרעות בנות כנען וכו'. וכן אמרו בברכו אותו הוא מיותר. וגם אומרו ויצו עליו לאמר מלבד הייתור אין מלת לאמר צודקת כלל כי אינו לאמר לזולת. ועוד שהוא הפך הסדר ושלח אותו ואחר כך ויצו עליו לאמר ומהראוי היה יהפך ויאמר ויצו עליו כו' ואחר כך ושלח אותו כו'. ה. אומרו ויצא יעקב אחר אומרו למעלה וילך פדנה ארם והלא היציאה קודמת אל הגעת מקום החפץ. ו. כפל הפסוק ויצא וכו' וילך וכו' שאם הלך מי לא ידע שיצא. ז. אומרו וילך חרנה אם כבר הלך לחרן איך אחר כך פגע במקום, עד שהוצרכו רבותינו ז"ל (חולין צא ב) לומר שאחרי היותו שם אמר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי וחזר לחרן ואז ויפגע וכו'. ח. אומרו ויפגע במקום שאם להורות שקפצה לו הארץ יוכל ללמדנו בבלתי אומרו לשון פגיעה, כי הלא רבים קפצה להם הארץ כאשר מנאום רבותינו ז"ל (בראשית רבה נט טו) בפסוק הרעשת ארץ פצמתה, ולא אחד בהם נאמר בו לשון פגיעה ולא דבר ריק הוא. וידוע מאמר רש"י ז"ל על זה שהוא להרכיב שני דברים תפלה וקפיצת הארץ, ולרש"י ז"ל שנעתק הר המוריה ובא לכאן יותר היה ראוי יעתק לוז וילך להר המוריה ולא שרב יעבוד צעיר. ט. מה ענין הודיע אלהים אותנו כי בא השמש ושלקח מאבני המקום וששכב במקום ההוא על דרך הפשט. י. למאמרם ז"ל (חולין שם) כי בא השמש שלא בעונתו למה עשה ה' ככה ואין מעצור לה' להלינו שם באופן אחר מבלי העריב השמש שלא בעונתו. יא. מה ענין החלום הזה אשר חלם, הבא נבא אל דרך ישר בלתי מסתבך בסבכי אמירים אשר לא בשורש גזע פשט הכתובים המה. יב. מה ענין מלאכי אלהים עולים ויורדים אם עולים תחלה או יחד שתי הכתות כמאמרם ז"ל:
והנה לבא אל הביאור נשאלה טוב טעם אל יציאת יעקב מארץ כנען וילך חרנה בידיעת עשו כי הולך הוא, כי הלא ידע עשו ושמע מפי יצחק אביו בברכו אותו ושלח אותו פדנה ארם, ולא פחד ורגז לאמר כי עשו אחיו יחם לבבו ופן בחרב יצא לקראתו. ולא נאמר כי בטח בצדקו או כי ידע כי בחיי אביו לא יהרגנו כי הלא אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה סח ב) שגדל אימתו מעשו ואמר אשא עיני אל ההרים אל ההורים הם האבות ואמר מאין יבא עזרי:
וגם שאחרי כן זאת השיב אל לבו ואמר עזרי מעם ה' וכו'. עם כל זה לא יותר לאיש צדיק לסמוך על הנס ולהביא עצמו לידי סכנה, שהלא חבי כמעט רגע כתיב. ולכאורה היה אפשר לומר כי הן זאת כוונת אומרו ויצא וגם וילך שהיה לו לומר ללכת כי הלא אחר כך הוא אומר ויפגע כו'. אך יאמר במה שנזכירה מאמרם ז"ל (מגילה יז א) כי בן ששים ושלש שנה נתברך יעקב וארבע עשרה שנה נטמן בבית מדרשו של שם ועבר הרי שבעים ושבע, ושבע שנים עבד את לבן ברחל הרי כי בן שמונים וארבע שנה נשא אשה. הנה יראה מדבריהם כי בצאתו מבאר שבע לא החזיק צדיק דרכו לחרן רק הלך אל מקום מדרשו של שם ועבר ואחר ארבע עשרה שנה הלך חרנה, ואין זה רק כי ידע כי מיד בצאתו את העיר לא הרחיק לא ימיתנו רק אחר התרחקו מבית אביו. לכן מה עשה לגנוב דעתו עיקם עליו את הדרך והלך לו בארץ ישראל עצמה אל מדרש עבר להתחבא שם ארבע עשרה שנה. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (שם) נטמן בבית מדרשו וכו' כי טמון מעשו היה שם ואחרי כן משם נסע חרנה אשר לא ידע עשו את עתו אשר ילך בו:

וזה יתכן הוא מאמר הכתוב כי שתי נסיעות עשה אחד (י) ויצא יעקב מבאר שבע שלא היה רק יציאה מן המקום אשר עשו בו לא ללכת חרנה והוא אשר נטמן בבית שם ועבר, ואחרי כן וילך חרנה שהיתה אז הליכה לחרן בלי יציאה מבאר שבע. ואין כוונת הכתוב ללמד הגעתו לחרן שיקשה עלינו אומרו ויפגע אחר שוילך חרנה, רק עשותו שתי מסעות, א. ויצא:
ב. וילך כו':
אך הדרך ישכון אור ליישב כל אשר הערנו הלא הוא כי תורתנו הקדושה תעיר לנו אזן להשמיענו כי הוא יתברך למען הציל את הצדיק מרעתו מעור פקחים ופוקח עורים. והן זאת חשבתי למשפט בכונת סמיכות הפרשה אל שלפניה ואל ענין פגיעת יעקב במקום. ובא השמש שלא בעונתו. והיות המלאכים עולים ויורדים בו וה' נצב עליו. והוא יען כי גדול כבוד הצדיק לפניו יתברך כי הוא מקיים את העולמות כלם, ואת כל מעמד שלשתן קנה בצדקתו ונתונים נתונים המה לו על עבודתו ועל משאו. והוא בשום שכל והבין מסרה אחת הלא היא כי שלשה ועיני הם במקרא, ועיני לאה רכות, ועיני ישראל כבדו, ועיני רשעים תכלינה. והענין כי הנה הורנו יתברך גודל השגחתו ושום כל מעייניו ליישר דרך הצדיק ולהרים המכשלות ולשים המעקשים למישור למען ילך לבטח דרכו ורגלו לא יגוף. והוא כי הלא ידענו כי הן זאת היתה עם עשו לכבד את הוריו ולשמוע בקולם כמאמרם ז"ל במסכת קדושין (לא ב) אל המשבח עצמו שכיבד את הוריו אמרו לו עדיין לא הגעת למה שהיה מבבר עשו. והנה מהדבר הלז היתה יוצאת תקלה גדולה אל יעקב וללאה, והיא כי הלא עשו שמעה אזנו ותבן לה כי רעות בנות כנען וטובות בנות לבן בעיני יצחק אביו, כי כה אמר לא תקח אשה מבנות כנען קום לך פדנה ארם וכו' וקח לך וכו' מבנות לבן אחי אמך, והנה אם כאשר שם על לבו כי רעות בנות כנען ישים גם כן כי טובות בנות לבן בעיני אביו, היה הולך אל לבן כאשר הלך אל ישמעאל ולפחות יקח הוא את הגדולה לאה ויניח את הקטנה ליעקב, ואם כה היה עושה היה נופל כריסא בבירא כי יאבד מנוס מיעקב, או לפחות ילוה אליו בדרך והוא בורח ממנו ויפגענו בחרבו הקשה כי לא ישא לו פנים כאליפז בנו, וגם ללאה יימר לה מאד כי הלא אשר היה עיני לאה רכות הלא היה מלבכות בל תפול בגורל עשו פן מהר ימהרנה הגדולה לגדול והקטנה לקטן. לכן מה עשה הוא יתברך ראה והתקין גם שניהם באשר שם שומה בלבו בל ישית לב אל כל דברי אביו רק על מחציתה, והוא בל יפנה אל אומרו כי טובות בנות לבן רק כי רעות בנות כנען, ועל ידי כן הלך עשו אל ישמעאל ולא אל לבן, וזהו וירא עשו כי רעות בנות כנען וכו' ולכן וילך עשו אל ישמעאל וכו', ועל ידי כן ויצא יעקב מבאר שבע:
והוא כי בראות יעקב שהלך עשו אל ישמעאל ולא היה נמצא אתו בעיר אז ויצא, וגם על ידי כן וילך חרנה שאלמלא כן לא היה עשו מניחו להגיע שם כאשר הניחו אליפז אשר נשאר פה בצואת אביו:
והנה היה מקום לבלתי הגדיל הנס ולומר אולי לא שמע עשו מאביו חלוקת היות טובות בנות לבן רק כי רעות בנות כנען, או גם כי נאמר ששמע עלה אל רוחו הקשה כי לא מבחור בבנות לבן מבנות ישמעאל צוהו עליהן רק חדא מנייהו נקט, או שכל עיקר מאמר יצחק לא היה רק לא תקח אשה מבנות כנען, כי אם על פי דרכו שהראה לו מקום שירצו להתחתן בו מחמת הקורבה. לכן הקדים ואמר וירא עשו כי בירך יצחק את יעקב ושלח אותו פדנה ארם, לומר, לא מבלתי שמוע ששלח אותו פדנה ארם לא שת לבו, גם לזאת, כי הלא וירא עשו כי בירך יצחק והוא לקחת לו משם אשה, ואם כן אין לומר ששמע תחלת מאמרו לא תקה אשה מבנות כנען ואשר ברך אותו בסוף מאמרו, ואשר היה בנתים שהוא מבנות לבן לא ראה. וגם הטענה השנית לומר שלא מהיות אושר בהדבק בבנות לבן צוה עליהן איננה, כי הנה בכלל מה שראה עשו הוא שלח אותו פדנה ארם בברכו אותו כי דבק היה צווי קחת מבנות לבן אל הברכה וזהו ושלח וכו' בברכו אותו. וכן היה וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך ויתן לך את ברכת אברהם, וגם השלישית לומר אולי עיקר הדבר היה צווי לא תקח מבנות כנען אלא שגמר בעצה אחת ואם כן תהיה הברכה חוזרת אל העיקר, לא כן הוא כי אם בכלל מה שראה עשו הוא ויצו עליו לאמר לא תקח אשה וכו' כי מה שצוה עליו לא תקח אשה לא היה העיקר על עצמות הדבר רק הכנה אל מה שעתיד לגמור ולומר קום לך פדנה ארם וכו' כי הוא העיקר, וזהו ויצו עליו לאמר לא תקח וכו' כי צווי זה היה כדי לאמר ולא למען הדבר עצמו, ואם כן מה היה שלא שת לבו רק אל כי רעות בנות כנען. לזה אמר וישמע יעקב אל אביו וכו' לומר כי על ידי מה שבענין הלז זולת צדקת יעקב עשה גם כן מצות כיבוד אב ואם וישמע אל אביו ואל אמו שצוהו ללכת פדנה ארם, על ידי כן נמשך שהפליא עשות הוא יתברך שוירא עשו כי רעות וכו' ולא כי טובות בנות לבן, ומזה נמשך שוילך עשו אל ישמעאל ושיצא יעקב מבאר שבע ולא יצא גם עשו ושהלך חרנה שאם לא כן לא היה מגיע חרנה:

ועוד הורה לנו הוא יתברך באומרו וישמע יעקב וכו' כי מאז שמע אל אביו. ואל אמו העלה עליו הקב"ה כאילו כבר וילך חרנה, כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה שהיא לעשות מצות אביו ואמו צירפה למעשה, כי וירא עשו וכו' כמדובר. נמצא כי הוא יתברך עוור את עיני עשו מראות כל דברי אביו רק מחציתם כאמור בשעור הכתובים, שאף על פי שראה הכל כי וירא עשו וכו' עם כל זה בזכות שוישמע יעקב כו' שפתח אזנו לשמוע אל אביו ואל אמו, סגר ה' ביד עיני עשו ולא ראה רק כי רעות בנות כנען ולא כי טובות בנות לבן, וזהו וירא עשו כי רעות וכו' כאמור. והיה זה שלום ליעקב וללאה כי שמע ה' קול בכיה לבל תפול בגורל הרשע. וזהו ענין המסרה שלשה ועיני הם וכו' והוא כי הלא שתים זו עשה הוא יתברך עם לאה. א. שלא תפול בגורל עשו. ב. שתנשא ליעקב. והנה אם כאשר בערב החליף לבן את רחל בלאה היה מקיים יעקב מאמרם ז"ל (כתובות עה ב) חזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו יפה יפה, שעל ידי כן היה רואה כי הנה היא לאה טרם יבא אליה היה משלחה מביתו באומרו הלא ברחל עבדתי ולא היה נושא אותה, וכן אם היו עיני עשו פקוחות לראות כי טובות בנות לבן בעיני יצחק אביו היה לוקח אותה. והנה שערי דמעתה לא ננעלו מלפניו יתברך לכן מה עשה הוא יתברך הכביד עיני יעקב מהסתכל בה פן יגעל בה טרם יבא אליה, ואת עיני עשו סימא מראות כי טובות בנות לבן, לבל יחמדנה עשו ולבל יגעל בה יעקב. וזה שיעור המסרה על ידי מה שעיני לאה רכות פן תפול בחלק עשו כי אם שתנשא ליעקב, לכן מה עשה האלקים שעיני ישראל כבדו מלבדוק אותה, ושעיני רשעים כעשו תכלינה ולא יביט אל כי טובות בנות לבן רק אל כי רעות בנות כנען כמדובר:

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

ענן תגיות

%d בלוגרים אהבו את זה: