ללמוד וללמד ולהפיץ תורת משה אלשיך הקדוש

וישלח

vayichlah

וישלח  יעקב  מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדם:

ראוי לשית לב, על הסברא היותר מתקבלת על פי ההכרחיות הידועים שהיו מלאכים ממש, א. למה בחר בהם מבאנשים. ב. כי הלא הדבר קשה להשתמש לצרכו ממשרתי עליון. ג. אומרו לפניו כי מי לא ידע שלא היו לאחוריו והיא הודעה לבלי צורך, ויש אמרו שהוא כי שלח מאשר היו לפניו הם המלאכים, ואם כן מהראוי יאמר מלפניו. ד. אומרו אל עשו אחיו מי לא ידע כי הוא אחיו. ה. סיימו המקומות ארצה שעיר שדה אדום. ו. אומרו ויצו אותם לאמר, כי אחרי אומרו באר היטב כה תאמרו כו' כה אמר כו', למה מקדים מלת לאמר, וגם היה די יאמר כה אמר עבדך כו', ולשתוק מכה תאמרון כו'. ז. מה ענין אומרו עם לבן גרתי כי לא נעלם ממנו. ח. אומרו ואחר עד עתה, וכן אומרו ויהי לי שור כו'. ט. איך היה זה למצוא חן בעיניו, ונהפוך הוא כי הלא יקנא ויאמר כי גנוב הוא אתו. י. אומרו וישובו כו' כי אומרו אל יעקב הוא מיותר. יא. אומרו באנו כו' והיה לו לומר הלכנו. ובמקום אומרו וגם הולך היה לו לומר וגם בא. יב. אומרו אל אחיך אל עשו מי לא ידע כי עשו הוא, וגם היה לו לומר אל אחיך עשו, ומלת גם מה בא לרבות. יג. ראוי להעיר קושיא על יעקב מה ראה על ככה כי חרד את כל החרדה הזאת, ואנה עזב כל הבטחותיו יתברך שהבטיחו והנה אנכי עמך כו' כי לא אעזבך כו'. וגם קושיא אל המלאכים אשר שלחם ולא אמרו לו למה זה תשלח מלאכים ומנחה, אל תירא יעקב, כי האלהים עמך ולא לחנם שלחנו לשומרך. וגם קושיא לאלהינו שלא גלה את אזנו אפילו אחר התפללו הצילני נא כו':

והנה לבא אל הענין נשית לב אל אומרו בסוף פרשה הקודמת ויעקב הלך לדרכו, א. מה ענין אומרו לדרכו. ב. אומרו ויפגעו בו כי לא יצדק בם לשון פגיעה, כי לא בדרך נכחו היו באים, כי אם יורדים שם מן השמים, והיה לו לומר וירא מלאכי אלהים, או וישא עיניו וירא והנה מלאכי אלהים. ג. מה חידש באומרו מחנה אלהים זה:
ד. שהיה לו לומר מחנה מלאכים. ה. למה קרא למקום ההוא מחנים:
אמנם הן אמת כי ברכות אביו מה' היו לו ליעקב כמפורש בספר הזוהר באר היטב, אך יעקב לא אץ, מהיות נדון בקרבו אולי גנובות היו עמו והיה צריך לרצות את בעל דינו. אך לא כן הוא יתברך עמו, כי אם נתונים נתונים המה לו מאתו יתברך כי מה' יצא הדבר, והוצרך להיות דרך ערמה כמפורש בספר הזוהר (תולדות דף קמג) מקביל אל ענין אדם וחוה עם הנחש:
והנה בבא יעקב אל הארץ כיבדו יתברך כבוד גדול על ידי מלאכיו מה שלא נעשה לו בצאתו מהר המוריה ללכת חרנה, והוא כי שם מלאכי אלהים עולים ויורדים ללותו בחוצה לארץ, אך עתה בשובו זולת מחנה מלאכי חוצה לארץ הבאים אתו, יצאו להקביל פניו מלאכי ארץ ישראל, טרם יסתלקו הבאים עמו, באופן שהיה כבוד כפול שמלאכי ארץ ישראל יצאו חוצה לארץ לכבודו, שנית, שטרם הסתלק מחנה חוצה לארץ באו מחנה ארץ ישראל והיה שם לשני מחנות יחד. ולשמא תאמר למה נתוסף לו עתה הכבוד הזה, האחד שטרם עלות אשר אתו, באו של ארץ ישראל, והשנית, כי אשר מתחלה לא רצו לצאת חוצה לארץ עתה יצאו למענו, לזה אמר ויעקב הלך לדרכו, לומר כי בהיותו בהר המוריה לא היה הולך לדרכו המתייחס לו הוא לארץ ישראל, רק לחוץ לארץ הפך שרשו, אך עתה הלך לדרכו אל הקדושה, על כן ויפגעו בו מלאכי אלהים, וזה ואומרו לשון פגיעה, שלא ירדו מהשמים במקום ההוא:
כי מלאכי ארץ ישראל המה, ואין יורדים רק בהר המוריה הוא שער השמים, ולא באויר חוץ לארץ, אך ודאי בארץ ישראל ירדו, ומשם באו נגד יעקב ויפגעו בו, כאיש הבא לקראת חבירו להקביל פניו. והוא הכיר זה, ויאמר כאשר ראם אין זה מחנה מלאכים כאשר היו מחנה אשר אתי, רק מחנה אלהים הם, מחנה המרכבה המיוחדים לאלהים, אשר הם הפנימים הם מלאכי ארץ ישראל בעצם. והוא כמתמיה איך יצאו חוץ לארץ טרם יעבור מעבר יבוק. עוד תמה תמיהה שנית, איך לא עלו תחלה אשר לווהו חוצה לארץ וירדו אחר כך של ארץ ישראל. על כן ויקרא למקום ההוא מחנים, לומר כי המקום ההוא זכה לשני מחנות יחד, מה שאין כן הר המוריה, כי אם מחנה אחד עולים ואחר כך יורדים אחרים:

או יהיה כי אם היה בלבד על ביאתו לארץ, אחר בא השני היה להם להסתלק מיד, על כן אמר בלבו, כי אין זה כי אם שה' חפץ אפייס את עשו על הברכות שנטלתי ממנו, והניח מלאכי חוצה לארץ שאשלחם אליו לשכך חמתו, על כן וישלח יעקב מלאכים, כלומר של חוצה לארץ הנקראים מלאכים סתם ולא מלאכי אלהים. וטעם אל היותם מלאכים ולא אנשים כיוון באומרו לפניו כו' כאשר יבא ביאורו בס"ד:
או יאמר ויאמר יעקב כאשר ראם מרחוק, הנה מלאכי אלהים הוא זה שלפני, (שהם) [עם] מלאכי חוצה לארץ שעמי גם הוא, ולמה באו אלו האחרים. אך הוא כי זה המקום בו מחנים, ואין זה כי אם שאשלח מהם כמדובר:
או יאמר ויאמר יעקב כו', בשום לב אל מאמר יעקב למעלה, אם יהיה אלהים עמדי, כי הלא נאמר לו הנה אנכי עמך, ואיך אמר כמסתפק אם יהיה אלהים עמדי. אך הנה השם המבטיחו אז היה שם הרחמים, כאומרו והנה ה' נצב עליו כו' אני ה' אלהי אברהם כו', והוא אמר הנה אנכי עמך ושמרתיך כו' שהוא על פי מדת הרחמים. והנה לפעמים מדת הדין מקטרגת ואשרי מי שאף מדת הדין תטיב לו, על כן אמר אם יהיה אלהים הוא מדת הדין עמדי ושמרני כו'. ועתה בבואו גם שראה הכבוד הגדול הזה שבאו מלאכי אלהים להקביל פניו, אמר כאשר ראם עדיין איני בטוח מפחד עשו פן אני חייב לו, כי הלא מלאכי אלהיב הוא מדת הדין זה, ואולי על פי מדת הדין איני בטוח כי אינן מלאכי רחמים, כנודע מספר הזוהר כי יש כיתות מיוחדים אל מדת ה'. והנה ראה לעומת זה כבוד גדול, כי המקום הזה הוא מחנים כי לא נסעו מזה המחנה האחת. על כן היה בספק אם הסכים הוא יתברך עמו בברכות אם לא, על כן וישלח מלאכים:
והנה כתבנו כי באומרו סתם מלאכים ואינו אומר מלאכי אלהים הם של חוצה לארץ. ועתה חל עליו חובת ביאור למה שלח מלאכים ולא אנשים וגם היות של חוצה לארץ, ונתן ארבעה או חמשה טעמים, והוא כי בא להכין עצמו לפיוס ולמלחמה ולתפלה ודורון, וראה כי היתה עת רצון, כי היו לפניו שתי מחנות מלאכים וטוב לבקש רחמים ולהכין עצמו לכל בעת ההיא:
וגם היה נחוץ לעבור מעבר יבק לארץ ישראל לבל עכב שם מלאכי ארץ ישראל הרבה, כי על כן נחוץ לקום בלילה לעבור המעבר ההוא:
ויעבר את כל אשר לו באישון לילה ואפילה ולא המתין עד הבקר כאשר יבא ביאורו בס"ד:
על כן אמר בלבו אין זה צריך בשש, ואם אשלחה אנשים לפני מהלך יומיים ושלש יתאחר הדבר, על כן צריך יהיו מלאכים כי מלאך אחד שלישו של עולם (בראשית רבה סח יב) דכתיב (דניאל י ו) וגוייתו כתרשיש תרי שש, באופן שבפסיעה אחת הנם אצל עשו. וזה אומרו תדע למה וישלח מלאכים למען עודם לפניו הם אל עשו בלי איחור:
עוד טעם שני והוא אל עשו אחיו כי שתי בחינות לו, אחת היותו עשו כי רשע הוא ועברתו שמרה נצח, בחינה שניה כי הוא אחיו ומפאת האחוה אפשר שב אפו ממנו, כמאמר רבקה עד שוב אף אחיך ממך כו', באופן צריך מלאכים יבחינו אשר בלבו אם טוב ואם רע, מה שאין כן לבשר ודם כי יוכל לחפות ולכסות שנאתו ולא יבחינו:
ועוד טעם שלישי והוא ארצה שעיר כו', והוא כי בביתו לא ישכנו רגליו, פעם בחוץ בשדה אדום פעם בשעיר, ולא יכוונו האנשים המקום אשר הוא שם, ויצטרכו ללכת אנה ואנה, על כן הוצרך מלאכים שלא יחטיאו:

עוד רביעית כיוון באומרו השמות, והוא כי הנה היו לפניו שמות עלי אדמות, מזכרת משטמותיו על יעקב בל ישכחו ממנו, כי עירו שעיר ובה יזכור משטמת הברכות אשר היו על יד היות ידיו כידי עשו אחיו שעירות, ומשטמת הבכורה שהיא על ידי האדום האדום שיזכור על ידי שדה אדום. באופן שאם היו אנשים, מסתכנים פן תעלה חמתו באפו, כי מזכרת תמיד לפניו בל יתקרר זעמו ויהרגם. ועל פי דרכו רמז טעם אל היות מלאכי חוצה לארץ באומרו ארצה שעיר שדה אדום, שהוא חוצה לארץ ואין לשלוח שם של ארץ ישראל:
עוד טעם חמישי כיוון באומרו ויצו אותם לאמר, והוא כי הנה יעקב היה חושש פן עליו חיוב הברכות ובקש לפייס בעליהן, אך הוא יתברך הקפיד על יעקב על הכנעו לפני עשו, כאמרם ז"ל על פסוק (ירמיה יג כא) ואת למדת אותם עליך אלופים לראש, כאשר הפליגו בזה במדרש (בראשית רבה עה ב) באומרם שהוא הקיץ את הישן:
והנה כתבנו כי גם יעקב היה כמסתפק אומר בלבו לו חפץ ה' להניחני ביד עשו למה הראני את כל זאת שתי מחנות מלאכיו יתברך. והנה המלאכים המה ידעו כי לא היה פחד, אך הוא, למען יגלו הענין שלח אותם והראה להם מורא ופחד, באמור להם כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב, לראות אולי יענו ויאמרו אליו החנם שלחנו ה' עליך אם לא לשמרך מעשו ודומה לו ולמה תירא ממנו ובזה ייטב לבו, ואם נהפוך הוא גם כן יגלו אזנו, וזהו אומרו ויצו אותם לאמר, כלומר מה שויצו אותם ולא לאנשים, הלא היה לאמר כדי לאמר הם לו, כי יאמרו לו הענין ויגלו הדבר, מה שאין כן אם היה משלח אנשים. אך המה ראו כי הוא יתברך הסתיר ממנו גם המה הסתירו:
והוא יתברך הסתיר על אשר לא בטח בעצם ונכנע לפניו עם שהוא מתנצל לפניו על הדבר כאשר יבא בס"ד. והמלאכים עם שידעו כונתו יתברך הסתירו על הסתירו יתברך. וזו אצלי אחד מכוונות הכתוב באומרו וישובו המלאכים כו' לאמר, כלומר כי מה ששבו אליו לאמר הדברים הנם כמייראים אותו. לא שלפי האמת היה פחד, רק אל יעקב כדי לאמר תשובה היו הדברים ההם לעשות שליחותו. אך לא כן האמת מאתו יתברך:

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

ענן תגיות

%d בלוגרים אהבו את זה: