ללמוד וללמד ולהפיץ תורת משה אלשיך הקדוש

וישב

פירוש האלשיך ז"ל – ספר תורת משה על בראשית – פרק לז פסוק א-ב

vayeshev

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען:

אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם:
(א) וישב יעקב, הנה פסוק זה יראה בלתי מקושר לא למעלה ולא למטה. והנה אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה פד ג) בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא אלא וכו'. הנה שקשרו הכתוב אל מה שאחריו:
אך עדיין קשה במאמרם כי הלא ענוש לצדיק על בקשו שלוה בעולם הזה הלא כמו זר נחשב, כי למה לא יאכל פירות תורה ומצות בעולם הזה והקרן לעולם הבא:
והנה שמעתי אומרים כי זה תירץ באומרו לשון בקשה, באומרו בקש ולא אמר רצה, כי גם את הטוב יקבל איש מאת אלהים אך לא שיבקשנו ויחזר אחריו. והן אמת שהבקי במדרשים יראה פעמים אין מספר אומרו בקש במקום רצה. אך אחשבה תירץ הענין בהתימו לומר לא דיין וכו'. כי זולת הייתור ראוי לשים לב אל אומרו, מה שמתוקן להם, ולא אמר מה שמזומן להם וכיוצא בלשונות אלו, ולא לשון תקון שמורה שמתוקן להם מה שהיה חסר תקון:
והנה כמה צדיקים מצינו שלא יאכילום פירות תורה ומצות המיוחדות לאכול פירותיהן בעולם הזה, כרבי חנינא בן דוסא ורבי אלעזר בן פדת ודומיהם, ומה נעשה מפרי תורתם ומעשיהם:
והנה על מאמרם ז"ל (ילקוט שמעוני משלי רמז תתקלד) אמרה תורה לפני הקב"ה כתיב בשמאלה עושר וכבוד למה בני עניים, והשיב להנחיל אוהבי יש כו'. ומה זו תשובה ינחילם הקרן בעולם הבא והפירות בעולם הזה. אך הוא שאומר הוא יתברך אם אאכילם פירות בעולם הזה, יכלו פירותיהם במה שהוא הבל שהוא טובות העולם הזה ולא במה שהוא יש, על כן יעשה מהפירות קרן קיימת לעולם הבא:
וזה יאמר פה בקש יעקב וכו', ושמא תאמר האם יחסר ליעקב יושב אוהלים מה שיאכל פירות בעולם הזה, לזה אמר לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם, שפרי מעשיהם – שהוא טובות העולם הזה שהמה הבל – מתוקן להם ונעשה טוב רוחני, שאין תיקון גדול מזה, אלא שמבקשים גם טוב בעולם הזה:
ועל דרך הפשט מקושר גם כן אל מה שלמטה, יאמר, בשום לב אל אומרו בארץ מגורי אביו שהוא מיותר, והיה לו לומר וישב יעקב בארץ כנען. אך לזה נזכירה מאמרינו על פסוק ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וכו' (לעיל טו יג), שראוי לשית לב אל הכנסו בלשון יחיד וצאתו בלשון רבים. וכן נכנס בגרות ויצא בעבדות ועינוי. אך הורה כי מיצחק מתחיל הארבע מאות שנה. והוא כי יש גרות בעלמא ויש שעבוד עצמי. אמר ידוע תדע שתי ידיעות, אחת כי גר שהוא גרות וטלטול בעלמא יהיה זרעך, שהוא מעת בא לך זרע שהוא מיצחק שנקרא לך זרע טרם הגיעם לכלל רבוי. אך בהגיעם לכלל רבוי אז ועבדום כשיהיו רבים וענו אותם שהוא במצרים. ובין הגרות והעבדות הם ארבע מאות שנה:
ובזה יובן מאמרו יתברך אל יצחק (לעיל כו ב-ג) שאחר אומרו שכון למה חזר ואמר גור וכו'. וגם שינוי הלשון. אך הוא כי אחרי צוותו יתברך ישכון בארץ כנען, הנה יוכל יצחק לומר איך אשכון בארץ הזאת, והלא אתה אמרת גר יהיה זרעך בארץ לא להם, אך ארץ כנען הלא לנו היא, ואיך ינוכה בה הגרות. לזה אמר גור תחשב גר בארץ הזאת, כי לא לכם היא, כי לזרעך אתן לעתיד ולא מעתה. וזה גם כן כיוון באומרו בארץ לא להם, כי עדיין אינה להם:

ועדיין ביעקב היה נמשך הגירות, ואילו היה בשלוה היה נפסק חוט הגירות ולא ימנו מאז הארבע מאות שנה והיה הפסד עצום ורב, על כן אמרה תורה הנה וישב יעקב ביישוב ושלוה בארץ שהיו גר בה אביו לקיים הגרות, וזהו בארץ מגורי אביו, כי ארץ לא להם תחשב אף היא, כי הוא בארץ כנען ולא לישראל עדיין. באופן כי ביישובו היה נפסק חוט הגירות ויתחיל הארבע מאות שנה מזרע יעקב. לכן (ב) אלה תולדות יעקב וכו' שעל ידי היות יוסף עיקר התולדות, נמשך אחריו אל השעבוד האמיתי ותמנע שלותו מעתה, ולא יפסק חבל מספר שנות הגרות:
עוד אפשר, ויקושר הכתוב גם עם הקודם, והוא להורות מה בין בחירת עשו לבחירת יעקב:
והוא כי למעלה נאמר בעשו וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. ופירשו ז"ל (עיין בראשית רבה ב יג) כי אמר עשו הלא לנו נחלה היא ארץ כנען, וחוב הוא גלות מצרים, מי שנוחל את אביו פורע חובו, על כן וילך מכל תחום הארץ לבל יגלה מצרימה. אך יעקב היפך, כי בחר בגירות שהיחל בו יצחק. וזהו וישב יעקב בארץ מגורי אביו, ולאיזה טעם עשה כן, כי בחר שבזרעו יתקיים גר יהיה זרעך בשביל ארץ כנען, כי הפורע חוב אביו יורש נחלתו, וזהו אומרו בארץ כנען, שהבי"ת בי"ת בעבור:
ובזה אינה מיותרת אחר שנאמר בארץ פעם אחת:
עוד יתכן, ויהיה הקשר אמיץ בסמוך לו למעלה ולמטה. והוא כי באה תורה ללמדנו דעת כמה וכמה צריך יזהר אדם על שלום ביתו, כי רע עליו שביב אש קנאה בתוך ביתו המביאה לידי שנאה, מכל מחנות שונאיו אנשי מלחמה שמדלתי ביתו וחוצה. כי הביטה וראה מה גדלו ועצמו מאד בני עשו ואלופיו ושריו יחדו – שונאי נפש יעקב – הנזכרים. ועם כל אלה וישב יעקב ביישוב ושלוה ואין מחריד מכלם, עם היות בארץ מגורי אביו, שהיה גר ומטולטל שם אביו מרגשת תושבי הארץ. באופן היו ליעקב שני סוגים שכנים רעים וחטאים שונאי נפשו, אלופי עשו ותושבי הארץ, נוסף על היות בארץ כנען שהיא על ידי ייסורין, ועם כל זה בהיות שלוה בארמנותיו בלי קנאה, היה ביישוב. אך אלה תולדות יעקב כו' שעל ידי שנתגלגלה קנאה ושנאה בביתו בחומותיו מאז לא שלו ולא שקט ולא נח כהמשך הסיפור:

או מעין הדבר הזה הורה גם כן כי כל אויבי איש לא ישלטו להצר לו כל עוד שאין בו ובביתו עון כי אין ערוד ממית כו'. וזהו וישב כו' לומר ראה כי עם כל האלופים הנזכרים וישב יעקב ביישוב ושלוה, עם היות בארץ מגורי אביו כו', עד שואלה כו' שנתגלגלה ביניהם אשמה מה מהדבה והקנאה ויתעתדו מאז לגלי צרות:

אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים. ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלם:

(ב) ראוי לשית לב. א. אל אומרו אלה תולדות יעקב ואינו מזכיר רק את יוסף. ב. למה מודיענו שהיה בן שבע עשרה שנה ושהיה רועה את אחיו בצאן. ג. אומרו בצאן והיה לו לומר הצאן:
ד. למה מודיענו שהיה נער את בני בלהה כו'. וכן אומרו ואת בני זלפה מיותר שהיה די יאמר את בני בלהה וזלפה. ה. אומרו נשי אביו מי לא ידע כי נשיו המה. ו. איך יקושר אומרו ויבא יוסף כו' אל הקודם. ז. וישראל אהב, למה קראו ישראל ולא יעקב כאשר בפסוקים הקודמים:
ח. אומרו ויראו אחיו כו', כי אם אביו אהבו מה פשע יוסף על זה, שישנאו אותו:
אך הנה להסיר תועה מלב הרואה מעשה השבטים שבטי יה והקדוש אביהם איש האלהים, כי הלא מי יראה כאלה ולא יפלא, קדוש אלהים כיוסף ישא שמע שוא ויביא את דבתם רעה אל אביהם. ומי כאביהם קדוש ה' יקבלנה:
ומי כשבטים קדושי עליונים ישנאו את אחיהם ויקנאו בו ויביאוהו עד שערי מות, ואותו דמו להרוג וישליכו אותו אל בור נחשים ועקרבים, ובעלותם אותו מכרוהו לישמעאלים, האם אנשי אמת יעשו כמעשיהם. על כן היה מקום לאיש שוגה ופתי לחשוב מחשבות אשר לא טובות על זרע יעקב, לאמר, אולי חלילה וחס לא נכון לבם . עם אל. ואולי ידמו וישוו לזרע אחי אביהם עשו הוא אדום, או איזה דמות נערוך למו, כי על כן, זה מוציא דבה, ואלה נוטרי איבה. וגם אם על יעקב לא ישלחו רסן לשונם על קבלת דבת יוסף, באומרם כי ברית כרותה ללשון הרע שיקובל שמץ מנהו, הלא גם לבל יושר לבב יחשבוהו שלא כראוי לאיש כמוהו. על כן על כל הדברים האלו, באה תורת ה' תמימה ותאמר, מה יחשבון על זרע אלהים דמיון אל בני בליעל חלילה, כי הלא אלה, שהם יוסף וכל אחיו האמורים בפסוק, אלה תולדות יעקב, ולא בוי"ו ואלה תולדות יאמר עליהם, להוסיף על של עשו האמורים בפרשה הקודמת, כי כולו זרע אמת:
ושמא תאמר הלא מעשיהם בלתי טובים, אל תכביד אשמותם, כי הנני מודיעך גדר אשמת כל חלק מהם על ראשון ראשון. ומתחיל ביוסף ואומר יוסף בן שבע עשרה שנה ובו שני גרישי"ן כמגביה קול ואומר, יוסף אשר לא טוב עשה לכל מראה עיניך, אל לכובד עון תחשבנו, כי הלא בן שבע עשרה שנה נער ורך היה. ומנהיג את אחיו ומדריכם בהיותם בצאן מרוב חכמה וכשרון אשר בו. וזה היה בצאן ולא בבית אביו כי אביו היה הרועה אותם בביתו בחומותיו. ואם כן איך יחשד איש כזה לחוטא חטאה גדולה להביא שמע שוא:
ושמא תאמר כי מה שהיה רועה את אחיו היה מגאוה וגודל לבב לא מרוב חכמה וכשרון. לא כן הוא כי הלא והוא נער את בני בלהה מתנהג עמם כנער ומשרת. והטעם, להורות כי לא לבני שפחות היה מחשיבם רק לנשי אביו וזהו אומרו נשי אביו, ולא בלבד לבני בלהה שפחת אמו כי אם גם לבני זלפה:
ולא בלבד בהיותם ארבעתם יחד שאגב בני בלהה יכבד גם את בני זלפה, כי אם את כל כת וכת בפני עצמו, וזה אומרו את בני בלהה ואת בני זלפה ולא אמר בני בלהה וזלפה:
ושמא תאמר אם כן עתה תגדל אשמתו למה הביא הדבה רעה. אל יקשה כל כך הדבר בעיניך. כי הלא מה שויבא יוסף את דבתם רעה לא היה כי אם אל אביהם, למען יחפש בדרכיהם וידריכם בדרך ישרה כאב לבנים, ולא לזרים ככל מוציאי דבה שכוונתם לבייש את מי שנאמר עליו ולהבאיש ריחו בעיני העם. הנה ניתן התנצלות מה על יוסף:

(ג) ושמא תאמר אם כן יהיה יעקב כאשם שקבל הדבה שעל כן אהבו יותר על כל בניו כי אותו בלבד החזיק לכשר מכולם. לזה אמר וישראל אהב וכו', והוא בשום לב אל טעם רביע שעל ישראל, לומר הלא הקלנו אשמת יוסף, ואם תאמר נא מה אשיב על אביהם. על כן אמר כמגביה קול ואומר, וישראל שהיית בא להאשים, אל תעשה כן, כי על כן לא יעקב קראתיו כאן כי אם ישראל, כלומר ביושר לב היה מה שאהב את יוסף, לא על קבלו הדבה חלילה רק על כי בן זקונים הוא לו, בן שני זקונים, אחד כמשמעו שנית שקנה חכמה:
ואשר העדיף על אחיו הנה לא היה רק כתונת פסים, והוא כי כתונת הוא המלבוש התחתון שבכל המלבושים הבלתי נגלה כמעט, כאשר אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה פד טו) על פסוק על כתונת הפסים אשר עליו שאמרו כתונת הפסים הוא התחתון אשר עליו המלבוש העליון:
(ד) והלא תאמר הנה הקלת באשמת יוסף ואביו ומה תשיב על אחיו, שעתה תכבד יותר אשמתם, ואתה אמרת אלה תולדות יעקב שפסל את הראשונים כי זרע יעקב כולם צדיקים, ואיך לבשו קנאה ושנאה ואשר לא טוב עשו על מלא פסת יד משי כמו שאמרו ז"ל (שם). לזה אמר ויראו אחיו בטעם רביע במלת אחיו, כמרים קול ואומר, מה שתכביד אשמתם מאחיו על מה שבראיית כתונת הפסים עשו רעה, לא כן הוא, כי לא על בחינת המלבוש עשו, שאם כן היה להם לקנא ולא לשנוא. אך הוא כי ראו כי אותו אהב אביהם וכו' חששו פן קבל דבתם רעה, והוא לבדו היה צדיק בעיניו, על כן וישנאו אותו באומרם כי הוא עשה על ידי הביאו הדבה:
ושמא תאמר למה לא שמו לבם לדון את אביהם לכף זכות שעל כי בן זקונים הוא עשה הדבר ולא על קבלת הדבה. לזה אמר מכל אחיו, לומר שאם על היותו בן זקונים הוא הלא יותר בן זקונים הוא בנימין ואותו היה ראוי יעשה כתונת הפסים, אך אין זה כי אם חרב קבלת הדבה. וזהו אומרו מכל אחיו שהוא את כלם לגמרי לרמוז גם על בנימין, ועל כן לא אמר מכלם כי אם מכל אחיו, לרמוז גם את אשר לו בו עיקר האחוה מכל השאר:
עוד יתכן, כי מלמעלה היחל בהתנצלות אחיו, כי אמר ראו נא כי לא על התנשא יוסף עליהם שנאוהו, וגם לא על הביאו הדבה אם לא היה עולה על לבם שאביהם קבל ממנו, כי הלא בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן מתנשא עליהם רועה אותם ומנהיגם, ולא שתו לב, עם ראותם שעם בני הלחנות היה כנער ולא לבשו קנאה. וגם ויבא יוסף את דבתם רעה ולא שנאוהו. אך כאשר ויראו כי אותו אהב וכו' וחששו פן קבל האב וגעל בהם אז וישנאו אותו, הנה כי סבלו הרבה, וגם עתה לא היה רק כי מר להם היותם חוטאים בעיני ישראל אביהם. ועם כל זה לא הגיע לדבר לו סרה רק אל העדר דברו לשלום:
ואחר מצוא השנאה מקום לחול היתה הולכת ונוספת ומתרבה על יד החלום הראשון שנוא אותו ומשלילת דברו לשלום באו לדברו למלחמה המלוך תמלוך וכו'. ואחר הדבור עוד בהוספת שנאה וקנאה באו לידי מעשה הרעה, וגם הוא בהוראת היתר בעיניהם כאשר יבא בס"ד:
כלל הדברים כי כל האנשים ההם שלמים הם, ולא עם כבד עון היו חלילה, כי אם שהוא יתברך מדקדק עם חסידיו כחוט השערה. וכן אחשוב כוונו רבותינו ז"ל (שם) לתת התנצלות בעד השבטים במאמרם במדרש באומרם כתונת פסים אל תקרי פסים אלא פס ים, וז"ל לכו חזו מפעלות אלהים למה וישנאו אותו כדי שיקרע לפניהם את הים ע"כ.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

ענן תגיות

%d בלוגרים אהבו את זה: