ללמוד וללמד ולהפיץ תורת משה אלשיך הקדוש

מקץ

פירוש האלשיך ז"ל – ספר תורת משה על בראשית – פרק מא פסוק א-ח

ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר. והנה מן היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו:והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאר. ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקות הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת ויקץ פרעה. ויישן ויחלם שנית והנה שבע שבלים עלות בקנה אחד בריאות וטבות. והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים צמחות אחריהן:ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות וייקץ פרעה והנה חלום:ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את סל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה להם את חלמו ואין פותר אתם לפרעה:

Josef_poter_dreams

(א) ראוי לשים לב אל אומרו מקץ ולא אמר ויהי אחר שנתים ימים. וגם אומרו במ"ם ולא אמר בקץ. וכן אומרו ימים הוא מיותר. וכן אומרו חולם לשון הוה ולא אמר ויחלום פרעה:אמנם הנה הודיעונו רבותינו ז"ל (בראשית רבה פט ג) כי השנתים נתוספו לו בבית הסוהר בעון בוטחו בשר המשקים ואמר שתי זכירות – זכרתני והזכרתני. וראוי לשים לב מי הגיד להם שבזמן ההוא שדבר אל שר המשקים שלמו ימי מאסרו, שאלו השנתים הם נוספות עליהם:
אך הנה המה ידעו ענין העשר טיפין שיצאו מראשי אצבעותיו, וראו כי עשר שנים היה בבית הכלא, כי בן שבע עשרה שנה יצא מבית אביו, ושנה בבית אדוניו, ובן שלשים שנה היה בבואו לפני פרעה, נמצא היה שתים עשרה שנה בבית הסוהר. ושנתים קודם אמר ועשית נא עמדי והוצאתני כו', ואין נא האמור שם לשון בקשה כי לא שם מבטחו בו כל כך לדבר דרך בקשה, אך הוא לומר ועשית עתה עמדי כו', כי להיות עת תום קצבת ימי כלאו אמצא חן, כאשר הזכרנו בסמוך. ואם כן איפה אין זה כי אם ששלמו שנות מספר העשר טיפין, ואם כן אשמת דבר אחר היתה גורמת מאסר השנתים ימים:
ועוד טעם שני, והוא כי ראו אומרו שנתים וגם אומרו ימים שהוא מיותר, וגם אומרו חולם לשון הווה. אך הוא לומר כי בהשגחה היה הדבר. והוא כי לפעמים נמנים כך וכך שנים ואין קפידה אם יחסרו או יותירו קצת ימים לימלאת:

ובזה יאמר ראו עתה איך בהשגחה היו השתי שנים, כי הלא על כן היו שנתים ימים כלומר מיום אל יום לא פחות ולא יותר וזהו אומרו ימים. ובעת הקץ ההוא היה חולם חלום גרמת ישועתו ולא מקודם או אחרי כן כלל. על כן גזרו אומר כי אין זה רק על דבר שתי הזכירות כמדובר. ולמעלה כתבנו למה תלו רבותינו ז"ל הדבר בזכירות:
ובזה נבא אל כוונות כללות הכתוב סמוך אל סוף פרשה הקודמת, והוא ללמדנו דעת בל יאמר איש כי החריצות לאדם הוא המועיל, או היות לו אוהבים להיות על ידם מצרה נחלץ. באומרם לולא חריצות יוסף לבקש לפני שר המשקים יזכרנו אל פרעה, וגם היות השר ההוא אהובו, שהזכירו לפני פרעה והוציאו, היה נשאר בבית הסוהר כל ימי חייו. על כן להסיר תועה מלב כל איש ישראל בל יעלה על רוחו שהחריצות הוא הטוב, והאוהב הוא המטיב לו, רק ה' לבדו לכל הבוטחים בו, אמר, כי על דבר האוהב אדרבה ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו, כמבואר למעלה כי הסירו מלבו. ואם על החריצות אדרבה על כופלו דברי חריצותו לומר שיזכרהו זה פעמים, על כן מקץ שנתים ימים ופרעה חולם ולא מאז שלמו העשר שנים. ולהורות על צמצום הזמן אמר מקץ שנתים פרעה חולם כי חריצותו האריך לו כפי גדר החריצות שתי שנים כאמור:
וסוף הפסוק עד פסוק ויהי בבקר כו' יתפרש לפנים בס"ד:

וידבר שר המשקים את פרעה לאמר את חטאי אני מזכיר היום:

אומרו לאמר יראה בלתי צודק שאינו לאמר לזולת. וגם אומרו היום הוא מיותר. אך הנה אמרו רבותינו ז"ל (שם ז) שציער את המלך בהשהותו מלהגיד דבר יוסף עד שהיתה נפשו יוצאה. ובזה יאמר כי בהרגיש את עצמו כאשם על צער המלך, דרך התנצלות אמר, אל נא תאשימני שנתאחרתי, כי הלא את חטאי אני מזכיר היום, שאי אפשר להגיד ענין יוסף אם לא בהזכיר את חטאי לומר פרעה קצף על עבדיו, שהוא על חטאי, כלומר ועל כן בושתי מלהזכיר עד אפס תיקון זולת זה, עד עתה:וזה אמר לאמר כי מה שאחרתי הוא כי כדי לאמר הענין את חטאי אני צריך להזכיר היום:
והנה אמרו רבותינו ז"ל (שם) את חטאי מה שחטאתי ליוסף שלא הזכרתיו עד הנה ומה שחטאתי לך שלא מהרתי להגיד לך עד עתה:
וראוי לדעת, למה הניחו חטאו האמור למעלה, חטאו משקה מלך מצרים כו' והלכו לבקש על יוסף ועל פרעה. ועוד שלפחות היה להם לכללו עם השנים ויהיו שלשה. אמנם המה ראו שני דברים, אחד אומרו חטאי לשון רבים, ואותו עון שעליו נאסר היה אחד. ועוד כי לא היה הוא החוטא רק המשקה שתחת ידו, כאשר כתבנו למעלה על אומרו חטאו משקה כו' ולא אמר חטאו שר המשקים ושר האופים:
על כן בקשו לו חטאים אחרים. וזהו אומרו קצף על עבדיו, לומר הקצף היה על עבדיו, אך לא החטא, רק על עבדינו. ולפי זה אומרו לאמר יהיה כי מה שוידבר שר המשקים לא לאהבת יוסף, רק כדי שאל פרעה לאמר מבוקשו. או לאידך גיסא כי חש למה שחשש יוסף באומרו כי גנב גנבתי, לאמר אל תחוש שיבוקר פנקסי בהזכירך אותי באמור כי לא חנם שמוני בבור, כי הנה גנב גנבתי כו' וגם פה כו'. וזה יאמר פה, מה שראוי לאמר הוא את חטאי אני מזכיר אך לא חטא זולתי שאדבר בו, כי אם ושם אתנו כלומר כמונו במשמר, ולא אסור שם, אלא במה שהוא עבד לשר הטבחים כי שם ביתו. ולא על ידי מלך במשפט כי לא חטא על הנפש:

ועל פי דרכו הכביד במה שחטא ליוסף באומרו היום, כי לפי זה היה כעת חיה אל ענין צווי יוסף כי שנתים ימים היו מאז עד היום הזה כמדובר למעלה והוא מזכרת עון נרגש יותר:

פרעה קצף על עבדיו ויתן אתי במשמר בית שר הטבחים אתי ואת שר האפים:

ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא איש כפתרון חלמו חלמנו. ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר לו ויפתר לנו את חלמתינו איש כחלמו פתר. ויהי כאשר פתר לנו כן היה אתי השיב על כני ואתו תלה:
(י) ראוי לשים לב כי באומרו קצף על עבדיו היה לו לומר ויתן אותנו במשמר, ולא יזכיר את עצמו לבדו תחלה וחוזר ואומר אותי פעם שנית. ועוד אומרו ושם אתנו כו' למה יפרט כל כך סימנים. וכן אומרו אתנו. אך הנה הוא היה נכוה בשתי אישות, אומר בלבו, אוי לי אם אומר שהוא בקי פותר חלומות, שיש שתים רעות, א. שתגדל אשמתי אם ימצא בקי על שאיחרתי עד כה, ומה גם לרבותינו ז"ל (בראשית רבה שם) שאמרו שלא הגיד עד שראה נפשו יוצאה:
ב. אולי לא ימצא בקי לפתור ואמצא בדאי:
ואוי לי אם לא אומר שהוא בקי, פן עם כל זה יובא לפני המלך וימצא בקי. על כן אעשה עצמי כמסתפק ומראה פנים לכאן ולכאן:
והתחיל ואמר פרעה קצף וכו', לומר הנה יש פנים לומר שהוא פותר חלומות בקי, כי הלא אין לומר כי דרך השערה אמר כי ידע שהמלך יותר כועס על שר האופים מעל שר המשקים ועל כן לזה פתר תליה ולזה הצלה, כי נהפוך הוא, כי הלא פרעה קצף על עבדיו כאחד, ויותר הורה כעסו עלי מעל שר האופים, כי הלא ויתן אותי לבדי במשמר תחלה, והמשמר היה עלי יותר מעל שר האופים, וזהו במשמר אותי ואת שר האופים (יא) וכן על השערת זמן החלום אין לומר ששיער או שפט לפי הזמן, כי הנה ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא, באופן שיורה היות בו חכמה. ואם תאמר אם כן למה לא הזכרתי עד כה לזה אמר הנה יש בחינה אחרת שאפשר כי לא מחכמה צדק בפתרון, כי הלא איש כפתרון חלומו חלמנו כי כמעט כל איש ממנו חלם פתרונו, כי זה ראה נותן את הכוס על כף פרעה, וזה ראה העוף אוכל מעל ראשו, ואפשר שעל פי הדברים פתר בפשיטות:
(יב) ועוד סברא שלא מחכמה פתר כי אם מקרה הוא היה לו, כי הלא להיות מפשר חלמין לא יבצר לאחד מארבע בחינות. א. להיותו חכם גדול וברוב חכמתו כיוון אל אמיתת כוונת החלום בהשערת חכמה. ב. או על ידי כישוף:
ג. על ידי נבואה אלהית. ד. על ידי אצטגנינות שישקיף וירא מולד כל אחד וכל אשר נגזר עליו. אמר, הנה מכל אלה לא נייחס אליו אחת מהן, כי על חכמה גדולה לא יתכן כי הלא ושם אתנו נער ואין חכמה גדולה נמצאת בנער לפחות עד ארבעים שנה. וגם לא מפאת כישוף, כי הלא הוא עברי, שאין כישוף ביניהם כמצרים. וגם לא נביא הוא, כי הלא אין שם מקום התבודדות אל השגה זו, כי הוא עבד לשר הטבחים מקום משולל מדרך התבודדות:
וגם לא באצטגנינות, כי הלא אם כן היה חוקר ודורש תחלה לדעת מולד כל אחד ממנו ולעיין על משפט כוכב מולדתו, ויפתר אחר כך, אך זה לא עשה כי אם ונספר לו ומיד ויפתר לנו:
ועל פי דרכו הסתיר דבר ושקר כיזב, כי הלא יוסף אמר אליהם, לאלהים פתרונים ספרו נא לי, ולולא הוא בקי אומן לא שאל שיספרו. ובזה יכול המלך לאמר לו, איך ספרת לו חלומך אם לא שידעת כי פותר חלומות הוא ושאל ממך תספר לו כי בקי הוא, ואם כן חטאת אל המלך:

לזה שינה ואמר ושם אתנו כו' כלומר מעצמנו מחמת התחברות מקרה היה כי ויפתר לנו כו', ולבל יאמר המלך הנך שולל ארבע מיני השגה לפתור חכמה וכישוף כו', ואם כן איך פתר אין זה רק על השגה רבה. לזה אמר איש כחלומו פתר כי אפשר כי מה שראה בעינו הראה באצבעו, כי כחלום כל אחד פתר, זה ראה נותן את הכוס על כף פרעה אמר שישוב על כנו, וזה שהעוף אוכל מעל ראשו אמר שיתלה ויאכל העוף בשרו מעל ראשו:
(יג) ולבל יאמר המלך אם כן איפה שכל כך אתה מהביל חכמתו למה תזכירנו ולמה יובא לפני, לזה אמר הנה לעומת זה יש בחינה לייחס אליו ידיעה כי הלא ויהי כאשר פתר לנו כן היה אותי השיב כו', והוא כי אחר שהקצף היה בשוה וגם שאותי נתן תחלה במשמר כאמור, איך נתן אל לבו לדון שתי קצוות, לזה השיב על כנו ולזה תלה, והלא במה שראה העוף אוכל על ראשו לא אמר רק שהיה אוכל בסל שבו מכל מאכל פרעה ולא יחוייב לפתור עד סוף קצה אחרון מפתרון חברו, אך יורה קצת כי חכם לבו:
ולפי זה שהיה מסתפק בידיעת יוסף, אפשר לפרש אומרו וידבר שר המשקים את פרעה לאמר, שהוא, כי אמר כמתנצל על מה שאיחר מלהגיד דבר, הנה איני רואה ודאי בדברי אלא הזכרת חטאי, אך בתועלת המלך בידיעת יוסף אני מסתפק, שאולי אין בו תועלת ומה בצע בהזכיר עון על מה שאין ודאי תועלת למלך. וזה יאמר וידבר שר המשקים את פרעה מה שהוא לאמר בלי ספק כי את חטאי אני מזכיר כי השאר הוא ספק:
ואם נדקדק אומרו פרעה קצף שלא לנוכח ולא אמר קצפת, וכן אומרו השיב על כני ואותו תלה, שעל כן אמרו רבותינו ז"ל (ברכות נה ב) שחוזר אל יוסף שהחלומות הולכים אחר הפה, היה אפשר לפרש אומרו לאמר, כי דבר שר המשקים עם זולתו לדבר עם המלך לבל הזכיר חטאו בפני המלך בפיו. לזה אמר וידבר שר המשקים אל מי שאל פרעה לאמר, ומאמרו אל השליש הוא הנה את חטאי אני מזכיר ועל כן לא ידבר הוא בעצמו, ומה שתאמר למלך הוא כי פרעה קצף כו' עד סוף הענין:

או במה שכתבנו שהראה פנים לשפוט שהיה לו חכמה לפתור, ופנים לדון שפתר במקרה, והיה אם כן נשאר הדבר אל פרעה שיאמר מה שיראה לו, אם יאמר שהוא חכם וישלח אחריו או מקרה היה ויניחנו. וזה יאמר וידבר שר המשקים דברים שנשאר אל פרעה לאמר הוא הגזירה, כי שר המשקים היה כמסתפק, והתחיל לדבר דבריו ואמר את חטאי כו':

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

ענן תגיות

%d בלוגרים אהבו את זה: